מי שנולד לו בן בכור חייב לפדותו בחמש סלעים כסף לאחר שיהיה בן שלשים יום כדכתיב ופדויו מבן חדש תפדה. ואחר שיהיה בן שלשים יום יפדנו מיד לא יאחר מצותו. כמו שאמרו חכמים ז"ל מכילתא ושמרתם את המצות קרי ביה ושמרתם את המצוות אם באת מצוה לידך אל תחמיצנה. וכן אם היו לו כמה נשים חייב לפדות פטר רחם שלהן דבפטר רחם תלה רחמנא. ואם מת הבן אחר שלשים יום חייב האב ליתן לכהן ה' סלעים בפדיונו. אבל אם מת בתוך ל' יום אין נותן לכהן כלום. וה' סלעים הוא שתי אוקיות וחצי שקל למשקל הישר שבקלוני' לפרש"י שפירש במסכת בכורות ובפרשת ואלה המשפטים גבי שלשים שקלים של עבד. ולדברי הגאונים ז"ל הוא משקל אלף ותשע מאות ועשרים שעורים כסף. ומביא בנו לכהן וחמש סלעים עמו. ומצאתי תקון הגאונים וז"ל. ותקון גאונים לסדורי מנהגא דפדיונא וברכתא דיליה הכי. דמייתי ליה אבוה קמיה דכהנא ומודע ליה לכהנא דבכור פטר רחם הוא. ולשייליה כהנא מאי בעית טפי בריך בוכרך דין או חמשה סלעים דמיחייבת למיפרקיה בהו. וליהדר ליה בוכרא בעינן טפי והילך חמש סלעים בפירקוניה. ובהדי דיהיב ליה מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן ושהחיינו וכו'. והדר מזגי ליה לכהנא כסא דחמרא ומייתי אסא ומברך כהנא בפ"ה ובורא עצי בשמים בא"י אמ"ה אשר קידש עובר ממעי אמו ולארבעים יום חלק אבריו מאתים וארבעים ושמנה אברים שיש בו ונפח בו נשמה דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה עור ובשר הלבישו ובעצמות ובגידים סככו כדכתיב עור ובשר תלבישני ובעצמות ובגידי' תסוככני וזימן לו מאכל ומשתה וזימן לו שני מלאכי השרת לשומרו במעי אמו כדכתיב חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי. אביו אומר זה בני בכור ואמו אומרת זה בני בכור שבו פתח הקדוש ברוך הוא דלתי בטני. ה' סלעים נתחייבו ליתן לכהן בפדיונו כדכתיב ופדויו מבן חדש תפדה בערכך חמשת שקלים בשקל הקודש עשרים גרה השקל ונאמר אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור בהמה הטמאה תפדה. כשם שזכה בכור זה לפדיון כך יזכהו לתורה לחופה ולמעשים טובים בא"י מקדש בכור ישראל לפדיונו. ומברך הכהן את הבן ומחזירו לאביו ואמו. וכי פריק איהו לנפשיה מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון בכור. ולא נהגו לברך הכהן ברכה זו בצרפת ובאשכנז דלא מצינו שמברכין שום ברכה שלא הוזכרה במשנה או בתוספתא או בגמרא. כי אחרי סידור רב אשי ורבינא לא נתחדשה ברכה. ועוד למה יברך הכהן אינו עושה שום מצוה אלא מקבל מתנות כהונה ותחילת הברכה קשיא אשר קידש עובר במעי אמו אי קדושת בכור קאמר בפטר רחם תלה רחמנא. ואף בכור בהמה שהוא קרב לגבי המזבח אין קדוש עד שיצא לאויר העולם. ור"י נסתפק אם מת הבן אם האב מברך שהחיינו כיון שמזכיר צערו. או שמא מברך מ"מ כיון שזכה לקיים המצוה. ולאחר שקבל הכהן ה' סלעים בכסף או בשוה כסף מיד אבי הבן אם ירצה הכהן יחזירנו לו כדאמרי'. וכן היה מנהגו של ר' טרפון שהיה נוטל ומחזיר. אבל אבי הבן צריך שיכוין לתת במתנה גמורה. כדאמרינן בפרק יש בכור (בכורות דף נא:) רב חנינא הוה רגיל דהוה שקיל ומהדר. חזיה לההוא גברא דהוה אזיל ואתי לקמיה. אמר ליה לאו גמרת ויהבת מדעם ביש עבדת הילך ואין בנך פדוי. ומיהו אם נתן לכהן ה' סלעים על מנת להחזיר בנו פדוי כדאיתא בפ"ק דקידושין דף ו: אבל אין ראוי לכהן שיעשה זה שנראה כמשחית ברית הלוי. הכהנים והלוים פטורין מפדיון הבן ולא עוד אלא אפי' כהנת ולויה הנשואות לישראל פטר רחם שלהן פטור דבפטר רחם תלה רחמנא. וכן לויה דאיעברה מעובד כוכבים בנה פטור מה' סלעים. אבל כהנת שנתעברה מעובד כוכבים הבן חייב לפדות את עצמו. דכיון שנבעלה לעובד כוכבים נתחללה מקדושתה והויא לה זרה. וכהן שמת והניח בן חלל בתוך שלשים יום חייב הבן לפדות את עצמו שלא זכה האב בפדיונו. לאחר שלשים יום אין הבן חייב לפדות את עצמו שכבר זכה האב בפדיונו: