מתני חמורה שלא בכרה וילדה שני זכרים נותן טלה אחד לכהן זכר ונקבה מפריש עלה אחד והוא לעצמו. שתי חמורות שלא בכרו וילדו שני זכרים שנותן שני זכרים לכהן זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה נותן טלה אחד לכהן. שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות אין כאן לכהן כלום. הא דתנן שני זכרים ונקבה נותן טלה אחד לכהן גם צריך להפריש טלה אחד והוא לעצמו דשמא שני זכרים בכורות הן. ולא חש לאדכוריה תנא דמתני' משום דכבר אשמועינן בבבא קמייתא דבמקום הספק מפריש טלה והוא לעצמו ובבבא דסיפא דאחת ביכרה ואחת לא ביכרה דתנא זכר ונקבה מפריש טלה והוא לעצמו ולא תנא אין לכהן כלום משום דבעי לאסוקי עלה בגמרא שנאמר ופטר חמור תפדה בשה. ועוד שני זכרים ונקבה הואיל ותנא דינא דנתינת טלה אחד לכהן לא אדכר הפרשת טלה אחד לעצמו. דלא אדכר ליה תנא דמתני' אלא במקום שאין שם נתינה לכהן. ועוד כיון דפריש ותני זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה לא תנא אלא דפסיקא ליה לתרוייהו דהיינו נתינת טלה אחד לכהן. ולעולם בשני זכרים ונקבה מפריש טלה והוא לעצמו ואע"ג דלגבי הפרשות טלה אחד הוו להו תרי ספיקי שמא אחת ילדה שני זכרים ואחת ילדה נקבה ואין כאן אלא נתינה אחת לכהן. ואף את"ל אחת ילדה זכר ואחת ילדה נקבה וזכר שמא יצתה נקבה תחלה אפ"ה כיון דאפשר ליה בתקנתא דהפרשת טלה אחד ולא קמפסיד ולא מידי שהרי הוא חולין והוא לעצמו לית ליה למיסמך אהיתירא דתרי ספיקי דאשכחן נמי דעל רובא לא סמכינן ליפטר מדין טלה והוא לעצמו. שהרי שנינו ברישא זכר ונקבה מפריש טלה והוא לעצמו. ואע"פ שיש כאן רובא לפטורה דמחצה יולדות נקבה תחלה. ונהי נמי דילדה זכר תחלה מיעוטא נפיק מקצת הנקבה בהדי זכר מקמיה דניפוק ליה רוב ראשו דזכר והויא ליה חציצה. ואע"ג דאמר רב אשי מין במינו אינו חוצץ. ה"מ זכר וזכר דתרוייהו מין חיוב בכורה אבל בנקבה לא פשיטא לן דנימא הכי דמבעיא לן בפרק בהמה המקשה (חולין דף ע.) כרכתו אחותו והוציאתו מהו ולא איפשיטא ועוד מדדייק הש"ס דמתני' דחמורה שלא בכרה וילדה שני זכרים דלא כרבי יוסי הגלילי שמעינן דלר' יוסי הגלילי אע"ג דלא ידיענן אי ילדתינהו לשני זכרים בזה אחר זה או בבת אחת דהכי מיירי מתני' אפ"ה מפריש טלה שני והוא לעצמו אף ע"ג דמיעוטא נינהו דיצאו שניהם בבת אחת.