שכיר יום גובה כל הלילה. ושכיר לילה גובה כל היום. שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום:
גמ' תנו רבנן מנין לשכיר יום שגובה כל הלילה תלמוד לומר לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. מנין לשכיר לילה שגובה כל היום ת"ל ביומו תתן שכרו. ואיפוך אנא. שכירות אין משתלמת אלא לבסוף. ת"ר ממשמע שנאמר לא תלין פעולת שכיר אתך איני יודע שעד בקר מה תלמוד לומר עד בקר. מלמד שאין עובר אלא בקר ראשון בלבד. מכאן ואילך מאי. אמר רב עובר משום בל תשהא. אמר רב יוסף מאי קרא. אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך. האומר לחבירו צא ושכור לי פועלים שניהם אינן עוברין משום בל תלין. זה לפי שלא שכרן וזה לפי שאין פעולתו אצלו. והוא דאמר להו שכרכם על בעה"ב. אבל אי לא אמר להו הכי עובר. דפעולתו היא אצלו. כדתניא השוכר את הפועלים לעשות בשלו והראהו בשל חבירו נותן לו שכרו משלם וחוזר ונוטלה מבעה"ב מה שההנהו. אמר רבה בריה דרב הונא הני שוקאי דסורא אין עוברין משום בל תלין. מידע ידעי דאיומא דשוקא סמיך להו. אבל משום בל תשהא ודאי עובר. שכיר שעות גובה וכו'. אמר רב שכיר שעות דיום גובה כל היום. שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה. ושמואל אמר שכיר שעות דיום גובה כל היום ושכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום. והלכתא כרב דקי"ל הלכתא כרב באיסורי. ועוד דפליגי בפלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון ורב כרבי יהודה וקי"ל רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כר"י בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מו:) ומתניתין מוקי לה רב לצדדין: כל הכובש שכר שכיר עובר בחמשה שמות משום בל תעשוק ומשום בל תגזול ומשום בל תלין פעולת שכיר ומשום ביומו תתן שכרו ומשום לא תבא עליו השמש. איזהו עושק ואיזהו גזל. אמר אביי לא שכרתיך מעולם זהו עושק. נתתי לך שכרך זהו גזל. רבא אמר זהו עושק זהו גזל. לא שכרתיך מעולם ונתתי לך שכרך חד הוא. ולמה חלקן הכתוב לעבור בשני לאוין. ואליו הוא נושא את נפשו מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר עצמו למיתה לא שתתן לו שכרו. ד"א ואליו הוא נושא את נפשו כל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נפשו ממנו:
מתני' אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים יש בהן משום ביומו תתן שכרו ויש בהן משום לא תלין פעולת שכיר. אימתי בזמן שתבעו אבל לא תבעו אין עובר עליו. המחהו אצל חנוני או אצל שולחני אין עובר עליו.
גמ' תנו רבנן לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר יכול אפילו לא תבעו. ת"ל אתך לדעתך. יכול אפילו המחהו אצל חנוני ואצל שולחני. תלמוד לומר אתך. יכול אפילו אין לו. ת"ל אתך והוא שיש אתך פירוש מעות. איבעיא להו חוזר או אין חוזר. אם השולחני אין רוצה ליתן לו פשיטא דחוזר אפילו אומר אני סומך על השולחני במעמד שלשתן שהרי השולחני יכול לחזור בו כיון דאין לבעה"ב בידו לא מלוה ולא פקדון. אלא שולחני מקיף לבעה"ב. והא דאמרינן בירושלמי גבי חנוני על פנקסו הדא דאיתמר בשלא העמיד הפועלים אצלו אבל העמידן אצל חנוני אין בעה"ב חייב לפועלים כלום אלמא דקנו אע"ג דל"ל לבעה"ב אצל החנוני כלום. גמרא דירושלמי סבר כדרב ששת דאמר אין חוזר. כי השולחני נתחייב לפועלים מדין ערב דכיון שבעה"ב חייב ליתן לפועלים שכרם מיד חשיב כערב בשעת מתן מעות דלא בעי קנין. ואין הלכה כרב ששת וכיון שהשולחני יכול לחזור בו גם הפועלים חוזרין ותובעין מבעה"ב. דאטו בשופטני עסקינן שהשולחני לא יתן לו אם ירצה והם יפטרו את בעה"ב ויפסידו שכרן. ואפילו אם מחל לו מחילה בטעות היא. אלא כי פליגי כששולחני אינו חוזר אם יכולין לחזור ולתבוע מבעה"ב אם ירצו. רב ששת אמר אין חוזר לפי שמחל לבעה"ב כל זמן שהשולחני אינו חוזר בו. ורבה אמר חוזר דלא חשיב ליה מחילה. והלכה כרבה דמתניתין דייק כוותיה. ומכאן ראיה דמחילה לא בעי קנין דהכא בלא קנין איירי. דאי בקנין פשיטא דאין חוזר דכיון שהקנה לו ודאי לפוטרו לגמרי נתכוין ואפילו לא יתן לו השולחני. דאי לפוטרו כשיתן לו השולחני לזה לא הוצרך קנין שכבר נפרע. אלא ודאי מיירי בלא קנין ואפילו הכי אמר רב ששת אין חוזר משום דמחל לו. ורבה דאמר חוזר משום דלא חשיב ליה מחילה. ועוד ראיה מדאמר פרק איזהו נשך (בבא מציעא דף עא.) הנח על גבי קרקע והפטר ופרק הזורק בגיטין דף עח: זרוק לי חובי והפטר ולא משמע דאיירי בקנין אלא בדבור בעלמא. ועוד ראיה מפרק קמא דקדושין דף טז. גמרא וקונה את עצמו בשנים וביובל דקאמר התם ואלא דכתב ליה שטר שחרור למה לי לימא ליה באפי תרי זיל אמר רבא זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי והרב שמחל לו על גרעונו אין גרעונו מחול. משמע דאי אין גופו קנוי יכול למחול. וליכא למימר דהתם בקנין איירי דאם כן אפילו גופו קנוי יכול למחול דאף עבד כנעני משתחרר בקנין כדאיתא בגיטין פרק השולח (גיטין דף לט.) גבי ההיא אמתא דהוה מרה שכיב מרע וקבכיא קמיה שקל כומתא ושדי עלה ואמר ליה קני כומתא וקני נפשך ומסיק דאי לא הוי כליו של מקנה היתה משתחררת. והא דקאמרינן בפרק קמא דסנהדרין דף ו. דפשרה צריכה קנין דשניהם צריכין להקנות זה שימחול חצי וזה שיפרע חצי. שאני התם דדמי למחילה בטעות כשידע אחד מהן שהדין עמו יאמר אילו הייתי יודע זה לא הייתי מוחל או אם הייתי יודע שיאמרו לי למחול כ"כ לא הייתי מתרצה. מידי דהוה אמאי דאמרינן התם שם פשרה בשלשה ודין בשנים אלא משום דדמיא למחילה ובטעות צריך לאלומיה למילתיה בשלשה. ועוד י"ל דהאי דבעי קנין היינו משום שלא יסרבו מלקיים הפשרה ולא מטמם מחילה. בעו מיניה מרב ששת קבלנות עובר משום בל תלין או אינו עובר משום בל תלין. אומן קונה בשבח כלי והלואה היא ואין עובר. או אין אומן קונה בשבח כלי ושכירות הוא ועובר. אמר להו עובר דשכירות הוי. וכן הלכתא דתניא דמסייע ליה הנותן טליתו לאומן גמרה והודיעו אפילו מכאן ועד י' ימים אין עובר משום בל תלין. נתנו בחצי היום כיון ששקעה עליו החמה עובר משום בל תלין. אלמא אין אומן קונה בשבח כלי. וקבלנות כשכירות היא ועובר והכי אסקה רבא בפרק הגוזל קמא (בבא קמא דף צט:) דכ"ע אין אומן קונה בשבח כלי. והא דאוקי רב מרי להא מתניתין דאגריה לביטשא כל בטשא במעה דחייה היא ולא סמכינן עלה: