יתומים אומרים אנו השבחנו ולא תטול השבח דמיירי כשעשאו אפותיקי והוו יתומין כיורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות. אבל לא עשאו אפותיקי אפילו השביחו יתומין בע"ח גובה את השבח. כדמוכח בבכורות בפ' יש בכור (בכורות דף נב.) ובע"ח אומר אביכם השביח. סבר רב חגא למימר על בע"ח להביא ראיה מ"ט ארעא בחזקת יתמי קיימא ובעל חוב לייתי ראיה ולישקול. א"ל ההוא סבא הכי אמר רבי יוחנן על היתומים להביא ראיה. מ"ט ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמי ויתמי לייתי ראיה ולישקלו. אמר אביי אף אנן נמי תנינא ספק זה קדם וספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים. אלמא דאמר כיון דלמיקץ קאי א"ל זיל קוץ ואייתי ראיה. וה"נ כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגבי דמיא ויתמי לייתי ראיה ולישקלו. אייתו יתמי ראיה דאנהו אשבחו. סבר רב חנינא למימר בארעא מסלקין להו. לא היא בדמי מסלקין להו מדר"נ דאמר ר"נ אמר רבה בר אבוה שלשה שמין להן את השבח ומעלין אותן בדמים ואלו הן בכור לפשוט ובע"ח ליתומים ובע"ח ללקוחות. והני מילי היכא דשויא לוה הדין ארעא אפותיקי למלוה ולא מסיק ביה אלא שיעור ארעא בלחוד. אבל אי לא שויא ניהליה אפותיקי כיון דלא מסיק ביה בלוה אלא שיעור ארעא בלא שבחא לית ליה למישקל שבחא דאשבחי יתמי או לוקח. ודינא הוא דשביק להו גריותא בההוא ארעא כשיעור שבחייהו אי בעו יהיב ליה זוזי ומסלקינן ליה. אלא כיון דהויא ארעא ניהליה אפותיקי כמאן דקני ליה דמי והוו להו יתמי או לוקח כמאן דאשבח בארעא דלאו דיליה הלכך שקיל ליה בע"ח לכולי ארעא ומסלק להו משבחייהו בדמי. והני מילי כדהוה שבחא כנגד הוצאה. אבל אי הוה הוצאה יתירה על השבח לית ליה הוצאה אלא כנגד שבחא ולעיל בפ"ק סימן לט הארכתי בזה:
מתני' המקבל שדה מחבירו לז' שנים בשבע מאות זוז אין השביעית מן המנין. שבוע בשבע מאות זוז שביעית מן המנין: