1
תניא כוותיה דאמימר הלוקח כלים מבית האומן לשגרן לבית חמיו וא"ל אם מקבלים אותן ממני אתן לך דמיהן ואם לאו אתן לך לפי טובת הנאה שבהן נאנסו בהליכה חייב. ובחזירה פטור מפני שהוא כנושא שכר: גרסינן בנדרים דף לא. אמר שמואל הלוקח כלי מבית האומן לבקרו ונאנס בידו חייב. וה"מ הוא דקיצי דמיה ובזבינא חריפא דאז כל הנאה ללוקח אבל בזבינא דרמא על אפיה לא דהנאת מוכר הוא. ההוא גברא דעל לבי טבחא ב"ב דף פח. אגבה אטמא דבשרא אתא פרשא מרטה מיניה. אתו לקמיה דרב אמר חייביה לשלומי. וה"מ דקיצי דמיה והוא דקבעי לה כולה: