החמרים מעלין במקום היוקר כבמקום הזול ואינם חוששין פרש"י ואפי' אחריות הדרך על חמרים. וקשה לי דלעיל (בבא מציעא דף סה.) גבי טרשא דרב חמא פרש"י שהיה אחריות הדרך על רב חמא ואע"ג דהוה שבקי להו מיכסא ונקטי להו שוקא ואפי' היה אחריות שם על המקבל היה מותר יותר מבכאן משום דנקטי להו שוקא ושבקי להו מיכסא אף כשהיו חוזרין ומוכרין של עצמן ולא היו מוצאין ריוח זה בסחורה אחרת. אבל כאן מה שהיו ניכרין סוחרין ומגלו להו תרעא כך היו שווין להן מעות אחרים. ועוד דקאמרינן בסמוך רב שקיל חמשא ומקבל עליה אונסא דאורחא ופריך ונשקול שיתא. ולא פריך ולא נקבל עליה אונסא דאורחא. אלא לעולם צריך שתהא אחריות על הנותן. מ"ט. ר"פ אמר משום דמגלו להו תרעא. רב אחא בריה דרב איקא אמר משום דמוזלי גבייהו. א"ב תגרא חדתא ומסיק דדוקא בתבואה דשכיח דאזלו ואתו כל שעה הוא דאמרי' ניחא להו דמגלו להו תרעא או דמוזלי גבייהו. אבל שאר פרקמטיא ליכא גלוי תרעא ולא מוזלי לגבייהו. דמי שמכר לו עכשיו לא ימכור לו למחר. ואדם חשוב אפי' בתבואה לא: