איתמר רב ולוי ח"א מטבע נעשה חליפין וח"א אין מטבע נעשה חליפין. אמר רב פפא מ"ט דמ"ד אין מטבע נעשה חליפין. וליכא למימר משום דסבר כרב נחמן דפרי לא עבדי חליפין. דהא מטבע לאו פירא הוא מדקאמרי' לקמן (בבא מציעא דף מז.) במנא לאפוקי מדרב ששת ביה למעוטי מטבע וכן לקמן למאי דס"ד דכל הנעשה דמים היינו מטבע מפרש מאי כיצד ה"ק ופירי נמי עבדי חליפין אלמא מטבע לאו פירא הוא אלא חשיב כלי. ואמר ר"ת משום דראוי לנוקבו ולתלותו בצואר בתו כדאמר לקמן בפירקין (בבא מציעא דף נב.) א"נ לפי ששוקלין כנגדו ולא גרע מבעלי חיים דחשיבי כלי לפי שעושין בהן מלאכה משום דדעתי' אצורתא וצורתא עבידא דבטלה. וכן אמר עולא אין מטבע נעשה חליפין וכן אמר רבה בב"ח אמר ר' יוחנן אין מטבע נעשה חליפין וכן הלכתא דמאן דאמר נעשה חליפין הוה ליה יחיד במקום רבים. ורב פפא דהוה בתראה סבר אין מטבע נעשה חליפין דאף רב פפא הדר ביה דרב פפא הוי ליה תריסר אלפי זוזי בי חוזאי ואקנינהו לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה אלמא לא מיקני בחליפין אלא אגב קרקע. ומה שנהגו לכתוב הרשאה על מלוה אע"פ שאין אדם יכול להקנות חובו לחבירו בקנין אגב קרקע כתבתי בפרק מרובה: