הזהב קונה את הכסף והכסף אינה קונה את הזהב. הנחשת קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הנחשת. מעות הרעות קונות את היפות והיפות אינן קונות את הרעות. אסימון קונה את המטבע ומטבע אינו קונה את אסימון. מטלטלין קונין את המטבע ואין מטבע קונה את המטלטלין. וכל המטלטלין קונין זה את זה:
גמ' תניא הזהב קונה את הכסף כיצד. נתן לו דינר של זהב בכ"ה דינרים של כסף הרי זה קונה כסף בכל מקום שהוא. אבל אם נתן כ"ה דינרים כסף בדינר של זהב הרי זה לא קנה עד שימשוך הזהב. והנחשת קונה את הכסף כיצד. נתך לו שלשים איסר בדינר כסף הרי זה קונה כסף בכל מקום שהוא. אבל אם נתן לו דינר של כסף בשלשים איסר לא קנה עד שימשוך האיסרין. ותרצינן בגמרא מאי בכל מקום שהוא כמות שהוא. דאי א"ל מארנקי חדשה יהבינא לך לא מצי יהיב ליה מארנקי ישנה דא"ל לישנן בעינא להו: מתני לה רבי לר' שמעון בריה הזהב קונה את הכסף. א"ל רבי שנית לנו בילדותך הכסף קונה את הזהב. וקי"ל כזקנותו. דהדר ביה ממה ששנה בילדותו וסתם לן הזהב קונה את הכסף. דכספא דחריף הוי טיבעא. דהבא דלא חריף הוי פירא. ואע"ג דקאמר רב אשי כילדותיה מסתברא. הא דחי ליה גמרא. וגם הא דבעי למימר דר' חייא סבר דהבא טיבעא הוי אידחי והך ברייתא דתניא פרוטה אחד משמנה באיסר האטלקי וכו' שנאה ר' חייא לפום מה דהוה תנא רבי בילדותו ור' יוחנן סבר כזקנותו. דכי אתי רבין א"ר יוחנן אע"פ שאמרו אסור ללות דינר בדינר אבל מחללין מעשר שני עליו וע"כ בדינר זהב קאמר דאי בדינר כסף מאי קמ"ל דמחללין מעשר שני עליו מתני' היא ב"ש אומרים לא יעשה אדם סלעים דינרים אלמא מתחלה חילל המעשר על סלעים. אלא ודאי בדינר זהב איירי ואשמעינן אע"ג דלענין מקח וממכר ולענין הלואה פירא הוי לענין חילול הוי טיבעא. וההיא מתני' דלא יעשה אדם סלעין דינרין נשנית לפום מאי דהוה תני בילדותו. ולסברת זקנותו צ"ל דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה. וכן פסק ר"ח דדהבא פירא הוי ואסור ללות דינר של זהב בדינר של זהב שמא ילוונו דינר ששוה בשעת הלואה כ"ד דינרי כסף ובשעת פרעון שוה כ"ה. ולא אמר דכספא הוא דזל דכספא טיבעא הוי לגבי דהבא. ואסור ללות דינר בדינר כמו שאסור ללות סאה בסאה. ודוקא לגבי כספא הוי פירא אבל לגבי שאר מטלטלי חשיב טיבעא. דהא לר' יוחנן להני תרי לישני קמאי מחללין פירות על דינר. וללישנא בתרא אפי' לר"ל מחללין פירות על דינרים מדאורייתא. וה"נ אמר לקמן ואין דינר זהב קונה טלית וגם אינו נעשה חליפין למ"ד אין מטבע נעשה חליפין כדמוכח לקמן דפריך הזהב קונה את הכסף מאי לאו בחליפין. וכן מוכח מתני' דקתני מטלטלין קונים את המטבע ואין מטבע קונה המטלטלין והאי מטבע אכולהו מטבע השנויין ברישא קאי דכולהו קרויין מטבע כל זמן שלא נפסלו. ואשמעי' דאע"ג דגבי טיבעא דחשיב מינייהו חשיב פירי. לגבי מטלטלין חשיב טיבעא. ודינרין דאמר דהוי טיבעא לגבי פירא ושאר מטלטלין היינו דוקא דינרין דסגיין בההוא אתרא וזבני ומזבני בהו אינשי. אבל דינרין דמיפסלו ולא זביני ומזבני בהו אינשי אלא מי שישנן בידו הולך אל השולחני להחליפן או מוליכן למקום שהם ניתנין או מוכרן למי שהולך למקום שהן ניתנין לא הוו טיבעא. אלא פירי הוו לכל מילי. וכן הדין נמי במטבע של כסף באתרא דלא סגי פירא הוי. כדתנן כל המטלטלין קונין זה את זה דף מו: ואמר ר"ל אפי' כיס מלא מעות בכיס מלא מעות. ותרגמא ר' אבא בדינר אנקא ואנגרא חד פסלתו מלכות וחד פסלתו מדינה וכיון דלא סגי הוי ליה פירא ומיקני בחליפין. ואע"ג דאין הלכה כר"ל דאיהו סבר כרב ששת דפירי עבדי חליפין. מ"מ שפיר מייתינן ראיה מינה דמטבע דלא סגי הוי פירא. ודוקא מטבע דלא סגי קונין זה את זה אבל מטבע דסגי כגון זהב ונחשת מעות והרעות ומעות היפות אינן קונין זה את זה ואע"ג דמטבע חשוב כלי לענין קנין כסף. חד לגבי דחבריה טיבעא הוי ולא קני טיבעא לטיבעא ואע"ג דלענין הלואה חשיב דהבא לגבי דהבא פירא ואסור ללות דינר בדינר. שאני התם כיון שהיוקר והזול תליי בו ולא בדינר כסף הוי כמו סאה בסאה. כתבו התוס' דנחשת הוי טיבעא לגבי דהבא והביאו ראיה מדהוה ס"ד דאפי' לגבי כספא הוי טיבעא. ואע"ג דדחי לה מ"מ כיון דס"ד להחשיבו אפי' מכסף אע"ג שזה נדחה מ"מ אכתי נשאר לו החשיבות טיבעא נגד זהב. ויראה לי דפירא הוי לגבי דהבא דנהי דאהני לכספא חריפיה לבטל חשיבות הזהב ולשוייה פירא. שאני כספא דאיהו נמי חשיב וגם חריף טפי דסגי בכל דוכתא. אבל נחשת דלא חשיב. אע"ג דסגי בכל אתרא לא אהני ליה חריפותיה לבטל חשיבות הזהב. וכן משמע סידרא דמתני' דאחרון אחרון גריעא וחשיב פירא טפי מן הראשון. נחשת גריעי מזהב ומעות הרעות גריעי מנחשת דואסימון גרע ממעות הרעות שנסדקו: