הוא אומר סימני הגט וממני נפל והיא אמרה סימני הגט ובא לידי וממני נפל ינתן לה לפי שהוא מכיר בסימנים קודם שבא לידה. כתב רב אלפס ז"ל דדוקא בנקב יש בו בצד אות פלוני. ונ"ל דלא בעינן הכא סימן מובהק. דודאי להחזירו לבעל לגרש בו הוא דבעינן סימן מובהק שלא יגרשנה בגט שנכתב לשם אשה אחרת. אבל להחזירו לאשה כשהיא אומרת שהבעל נתנו לה וממנה נפל לא בעינן סימן מובהק. דליכא כאן חשש שמא נכתב לשם אשה אחרת כיון שבא לידה קודם נפילה. אלא דלא ידעינן הי מינייהו קושטא קאמר. וכיון דעדיפי סימנין דידה מסימן דידיה יהבינן לדידה. ואי משום דמנסבא בגט זה ואיכא איסורא דאורייתא אפילו בלא גט נמי האשה שאומרת לבעלה גרשתני נאמנת. חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה. ולא אמרינן הכא כיון דאיכא גיטא מעיזה כיון דסימנים מסייעי לה. הלכך אפילו בסימן שאין מובהק מהדרינן לה. ומה שכתוב בספרים אילימא דאריך וגוץ הא אמרת אין מעידין דאמרה נקב יש בו בצד אות פלוני לאו דוקא נקב יש בו בצד אות פלוני דה"ה נמי כך וכך אצבעות אורך הגט או כך וכך רחבו הוי סימן דהא אמרת שמדת אורך החוט הוי סימן. וה"ה כי אמרה בצמצום אורך מדת הגט או רחבו. והאי דקאמר דאריך וגוץ לא הוי סימן היינו בשלא צמצמה מדת רחבו או ארכו אלא אמרה הגט הוא ארוך או קצר. דומיא דההוא דקאמר אין מעידין דהיינו גופו ארוך וגוץ שלא צמצמו מדת ארכו. וכן חפיסה אי לאו משום דידעה כל דאית ליה מנח בחפיסה היו נותנין אותו לה והיתה מתגרשת אע"ג דלא הוי סימן מובהק דדרך להניח חפצים בכלים. והאי דקאמר ינתן לו. לא שיוכל לגרש בו אלא לאפוקי שלא ינתן לה: הוא אומר סימני החוט והיא אומרת סימני החוט ינתן לה. ודוקא במדת ארכו. אבל בחוורא וסומקא לא. הוא אומר בחפיסה והיא אומרת בחפיסה ינתן לו. מידע ידעה כל דאית ליה בחפיסה מנח ליה:
מתני' עד מתי חייב להכריז עד כדי שידעו בו שכיני אבידה. ומפרש בגמרא שכיני מקום שנמצאת בו אבידה דברי ר"מ. רבי יהודה אומר שלשה רגלים ואחר רגל האחרון שבעה ימים. כדי שילך לביתו שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד:
גמ' ת"ר בראשונה כל מי שהיה מוצא אבידה היה מכריז עליה שלשה רגלים ואחר רגל האחרון שבעה ימים. כדי שילך לביתו שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד. ומשחרב בית המקדש שיבנה ב"ב התקינו שיהו מכריזין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. משרבו האנסין דאמרי אבידתא למלכתא התקינו שיהו מודיעין לשכיניו ומיודעיו ודיו:
מתני' אמר את האבידה ולא אמר סימניה הרי זה לא יתן לו. והרמאי אע"ג שאמר סימניה לא יתן לו שנאמר עד דרוש אחיך עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא ואם לאו:
גמ' איתמר רב יהודה אמר אבידתא מכריז. דחיישינן לרמאי ששמע את חבירו מתאונן שאבד גלימא והוא היה מכיר סימנו ואם יכריז גלימא יאמר שלי הוא ואלו סימניה. אבל כשמכריז אבידה לא יזכור על הגלימא שאבד אותו פלוני. ר"נ אמר גלימא מכריז לרמאי לא חיישינן דא"כ אין לדבר סוף. ומאי אמר האבידה ולא אמר סימניה דקתני במתניתין. דלא אמר סימן מובהק שראוי להחזיר על ידו אבידה אלא סימן חוורא וסומקא. והלכתא כרב נחמן בדיני. תנו רבנן בראשונה כל מי שאבדה לו אבידה היה נותן סימנין ונוטלה. משרבו הרמאים התקינו שיהיו אומרים לו הבא עדים שאין רמאי אתה וטול אבל בסימן מובהק יראה שמחזירין לכל אדם. ולא איירי אלא בסימנים שהיו מחזירין בהן בראשונה: