הבית והעלייה של שנים שנפלו שניהם חולקין באבנים ובעצים ובעפר. ורואין אלו אבנים ראוין להשתבר. היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו נוטלן ועולות לו מן החשבון:
גמ' מדקתני בסיפא רואין אלו אבנים ראויות להשתבר מכלל דאיכא למיקם עלה דמלתא אי בחבטא נפיל ואי בחבסא נפיל. אי הכי רישא נמי אמאי חולקין ניחזי אי בחבטא נפיל עיליתא מיתברי ואי בחבסא נפיל תתאה מיתברי. לא צריכא דנפל בלילה. וליחזינהו למחר. דפנינהו. ולישייליה למאן דפני. דפנינהו בני רשות הרבים ואזלי להו. וליחזי ברשותא דמאן יתבי ולהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה. לא צריכא דמנחי ברשותא דתרוייהו. אי נמי ברשות הרבים. אי נמי שותפין בכי האי גוונא לא קפדי אהדדי. ואף על גב דפנייה חד ברשותו לא הויא חזקה. בדבר שידוע שהיה משל שותפים: אם היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו וכו' ואידך מאי קאמר. אי אמר אין פשיטא. ואי לא אמר אין אמאי נוטלין לא צריכא דא"ל חמשין מנייהו אית לך ואידך חמשין לא ידענא דהוה ליה מחויב שבועה ואין יכול לישבע. כדרבה דאמר רבה מנה לי בידך והלה אמר חמשין יש לך בידי ואידך חמשין איני יודע מתוך שאין יכול לישבע משלם. הלכך נוטלן: ועולות מן החשבון שלימות. ונפקא מינה למלבנא רויחא. אי נמי לטינא דמיעבד: