בשלמא לר׳ יוחנן כי היכי דאיכא תנא דקאמר ל׳ יום חשובין שנה. איכא דס״ל יום א׳ בשנה חשוב שנה. פי׳ ובהא פליגי תנאי אליבא דר״מ אלא לר׳ ינאי קשיא. ונראה דלא אסקי׳ לי׳ בתיובתא משום דאיכא למדחק דתנא דלעיל להכי קתני ג׳ שנים ולא אדכר ל׳ יום ולא יום א׳ כדקתני אידך משום דס״ל שאף ר״מ שלש שנים שלמות בעי ותנאי היא אליבא דר״מ ואפ״ה מסקינן לה בקשיא משום דלא נשוי כולי האי פלוגתא בין תנאי אליבא דר״מ אלא שילמוד סתום מן המפורש כנ״ל. וא״ת וכי לית להו לרבנן ל׳ יום בשנה חשובים שנה והא לא משמע הכי דפ״ק דר״ה וי״ל דשאני הכי דקים להו שאין בתוליה קיימי בפחות מג׳ שנים ויום א׳ והיינו נמי טעמא דר׳ ינאי אליבא דר״מ והוי יודע דלא אמרי׳ כן אלא במנין שנים בלבד לומר זהו כך וכך בין באדם בין בבהמה ובין בשני ערלה וכיוצא בו אבל לענין תנאים ונדרים כל שאומר כך וכך שנים צריך שלמות שתהא ככל שנה י״ב חדש.
והא ודאי אחר בא עליה. פי׳ ונ״מ לפסלה מן הכהונה דאילו לבעלה ליכא למימר דסתם קטנה אונס הוא.
אלא דנפקא מנה שבעל תוך ג׳ ומצא דם ובעל לאחר ג׳ ומצא דם אי אמרת וכו'. מ״ד האי דם נדה הוא פי׳ דם שבתוך ג׳ דם נדה הוא ולא דם בתולין וא״ת ולהאי אוקמתא למה ליה למימר דבעל לאחר ג׳ ומצא דם וי״ל כדפרשי׳ ז״ל דאה״נ ומשום סרכא דלישנא קמא נקיט הכי ובתוס׳ פירש דנקיט לה לאשמועינן אגב אורחין דדוקא בדם שבתוך ג׳ פליגי אבל לאחר ג׳ ליכא פלוגתא כלל דאי בעל ומצא דם הא ודאי לא זנתה ואם לא מצא דם לדברי הכל זנתה דמכה שבתוך ג׳ לאחר ג׳ חוזרת לאלתר וכיון דכן ניחה ליה לאוקומי כשמצא דם ולא זנתה ומינה שמעינן לאידך. וראתי מי שכתב בשם התוס׳ פי׳ אחר דהא קמ״ל דאלו לא מצא דם גם לאחר ג׳ למ״ד מיזל אזלי ואתו הא ודאי זנתה כיון שחזרה לאלתר ולמ״ד אתצודי הוא דלא מתצדי עד לאחר ג׳ הא לא זנתה דכיון שבעל תוך ג׳ ומצא דם דודאי מיהרה זו להביא בתוליה ומקטנותה נוצדו עד כאן ואין זה במשמעות לשון הגמרא דהא לא פרכינן לעיל אלא סברא דמיזל אזלי ואתו ואי ס״ל השתא להפוכה לאוקמתא דלעיל ה״ל לתלמודא לפרושי ועוד ל״ל לומר אידך נפקותא דדם שבתוך ג׳ ניפכה לאוקמתא דלעיל בלחוד אי נמי גמרינהו לתרווייהו בהדיא אלא ודאי אין זה מחוור וגם אני לא ראיתי כן בתוס'.
והתני׳ רב ביבי ג׳ נשים משמשות וכו'. כבר פרשתי יפה ביבמות ובכתובות בס״ד וקושיין הכא למ״ד דהתם שמא תתעבר ותמות ודאי וכבר פירשתי דזמנין דפריך תלמודא סתם אליבא דחד ואע״ג דלית הלכתא כותיה.
ואב״א אשר פיהם דבר שוא וכו'. וק״ל ודקארי מאי קארי לה וי״ל דקס״ד דבמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרא לגברא רבה כר׳ ועוד דכיון דשתיק לה ר׳ דמשמע דהמנה והשתא פרקינן דלא חש לה שכבר ידוע אשר פיהם דבר שוא.
כשרה לכהונה. פי׳ אפילו לכהן גדול וכדברירנא במ׳ יבמות פ׳ הבא על יבמתו.