כתם בצבע ברוי"ן בבגד שאינו מקבל טומאה הבא מן המקור
ב"ה, שבט תשל"ז
שאלה באשה מקבוץ אחד שמצאה כתם ביותר מכגריס בתחתונים שאינם מקבלים טומאה, והכתם היה מבפנים באופן שמוכח שבא מן המקור כיון שהתחתונים היו בדוקים. ולא הביאה את הכתם כי בתחילה לא שמה לו לב וכשנמלכה לשאול לא היה בידה, אבל אמרה שהיה כצבע חום והראתי לה צבעים ואמרה שהכתם היה כצבע קפה.
ולע"ד במה נחשוש שכיון שהיה בגד שאינו מקבל טומאה לא גזרו בו כיורה דעה סימן ק"צ סעיף י' וכן נאמנת אשה לאמר כזה ראיתי ואבדתיו כסימן קפ"ח סעיף ב', ובדם בצבע ברוי"ן שהוא קפה*(הג"ה) בשיר השירים פרק א' שחורה אני ונאוה בנות ירושלים וגו' אל תראני שאני שחרחרת ששזפתני השמש עכ"ל אלמא קודם שזוף אינו נופל עליהן לשון שחור, ומן הסתם היה להן עור כצבע הספרדים היום וכבני ישראל בזמן המשנה עיין במסכת נגעים פרק ב' משנה א', ועל כן בחום בהיר כזה שהוא חום???-צהבהב אין לחשוש למראה דם. אבל בחום עמוק כשל ערמונים מסתפינא להקל כיון שהכתוב קורא לזה שחור ושחרחרת וגם החוש מעיד שדם יבש נוטה לזה. והנה הפוסקים נקטו לשון ברוי"ן בלע"ז כיון שמה שאנחנו קוראים חום אינו מופיע בתנ"ך ובתלמוד, שבבראשית פרק ל' וכל חום בכשבים וגו' עכ"ל פרושו דומה לאדום ועיין בפרש"י, ובתלמוד אין לשון חום אלא שחום והוא גם כן לשון אדום במסכת בבא בתרא פרק ה' במשנה, ואם כן איזה שם נתנו למה שאנחנו קוראים חום אלא בודאי נכלל בלשון שחור. והוא שחור דיהה וטהור מדין התלמוד, אבל כיון שאין אנחנו בקיאין לכן יש לטמא בעד כל ברוי"ן בצבע ערמונים או כקפה בלי חלב, ועיין בדרכי תשובה וכן עיקר לע"ד ושלא כהמקילים היום לאחר ג' ימים. הרבה אחרונים אוסרים אבל הרבה מתירים לכל הפחות בכתמים שמדרבנן כמו שהביא בדרכי תשובה שם סעיף קטן ג'.
איברא לפי מה שהאריך בסדרי טהרה בסימן ק"צ סעיף קטן צ"ג שלדעת רש"י ותוספות וסיעתם במה שמוכח שבא מן המקור אפילו כתם בלי הרגשה אינו מדרבנן אלא מדאורייתא, שוב אינו מועיל מה שראתה בבגד שאינו מקבל טומאה. אבל האחרונים לא הודו לו, שבשלחן ערוך בעל התניא שם סעיף קטן כ"א לא כתב כן וכן בחכמת אדם כלל צ"ט בבינת אדם אות ט' ובערוך השלחן סימן קפ"ג אות מ"ח דחו דבריו, ובלחם ושמלה בסימן ק"צ בחלק לחם סעיף קטן ל"ה העתיק דברי הסדרי טהרה אבל בשמלה סוף סעיף קטן א' פרש באופן אחר.
ואפילו אם נאמר לחוש לדעת הסדרי טהרה באיסור תורה, הרי בעצמו כתב בסימן קפ"ח סעיף קטן א' שצבע ברוי"ן אינו ממראות דם האסורות. ומה שכתב בדרכי תשובה שם סעיף קטן ג' שהסדרי טהרה בסימן ק"צ סוף סימן נ"ב לא סמך להתיר צבע ברוי"ן אלא בכתמים ולא בראיה גמורה מדאורייתא, ואם כן כאן בבא מן המקור שהוא מדאורייתא לשיטת הסדרי טהרה לא התיר, לע"ד אין המשמעות כן בסדרי טהרה שכתב שההיתר בצבע ברוי"ן הוא בכל שכן משחור והביא מתשובה שדם הנוטה וכו' וכצבע הקאווי הוא טהור ואין צריך לאמר בכתם עכ"ל, הרי שטיהר בין בראיה גמורה בין בכתמים. בפרט מה שמשמע בדרכי תשובה שם סעיף קטן ה' שהתבואות שור מחמיר בכל מראות דם שחור והסדרי טהרה בא להקל ולמעשה לא רצה להקל אלא בכתמים, הנה איסור כל דם שחור הוא בהרא"ש כמו שהביא הסדרי טהרה בעצמו ואין בזה חדוש שהרי כתב בשלחן ערוך כל מראה אדום בין אם הוא כהה הרבה או עמוק טמאים וכן כל מראה שחור עכ"ל כלומר ששחור גם כן אסור בין כהה בין עמוק. ואין זה תלוי בתבואות שור שבא לבאר היתר בצבע שחור דיהה בריאה דוקא, והסדרי טהרה בא לחדש שגם בכתם יש להתיר שחור דיהה אבל אינו ענין לאסור צבע ברוי"ן אפילו בראיה גמורה. ומה שכתב הסדרי טהרה שצבע ברוי"ן נוטה לצבע שחור לא בא לאמר שהוא שחור כהה, שאם לא כן אדחזר בו באחרונה לפי הדרכי תשובה איך התיר בראשונה נגד השלחן ערוך שאסר כל דם שחור וכן מאי נפקא מינה ממה שכתב שנוטה לשחור ולא לאדמומית. אלא בודאי ברוי"ן נוטה לשחור אבל אינו שחור ולא שחור כהה לדעתו, ואנחנו אוסרים כל מראות דם שחור כיון ששחור עצמו נוטה לאדום ואין אנחנו בקיאים באיסור דאורייתא אבל צבע ברוי"ן מותר כיון שאינו נוטה לאדום אלא רק לשחור אבל אינו שחור ונחית חד דרגא ומותר אפילו בראיה ברורה לדעת הסדרי טהרה, וכעין זה פרש בערוך השלחן סימן קפ"ח אות ט'.
לכן לע"ד אין מי שאוסר בנדון זה והאשה מותרת לבעלה.
יהודה הרצל הנקין
רב אזורי
