בהעלתך, יש פרשיות הרבה בתורה שנאמרו ונשנו, כמו השבת שבא בעשרת הדברים, ובמלאכת המשכן, ובפרשת המועדים, וכל פעם שנשנה נתחדשו בה מליצות ללמוד מהן הלכות ודברים חדשים, גם כאן נתחדשו איזה דברים, כי בפרשת תצוה עיקר הציווי היה על הדלקת נר תמיד ולא הזכיר שם מנורה כלל, והיה משמע שלא הקפיד הכתוב אלא על ההדלקה ואם אולי תאבד או תשבר המנורה ידליקו בלתה, ואין המנורה מעכבת ההדלקה, ובפרשת אמור בא עיקר הצווי לישראל שהם יתנו השמן מממונם, ולא בא שם הצווי לאהרן ובניו בפרט, לכן השלים כאן כל דיני הנרות, וצוה שיהיו שבעת הנרות כלן דולקות לדורות אל מול פני המנורה ולא בלתי שיאירו כלם אל עבר פניה, ולא הזכיר כאן באהל מועד ללמד שיהיה כן אף במקדש כי אולי יחשוב שבעבור שאין חלונות באהל מועד יצטרך לאורה הזאת, אבל במקדש שהיו שם חלונות שקופים לא יצטרך כן, לפיכך לא הזכיר כאן באהל מועד
אל מול פני המנורה, היה מטה ראשי הפתילות של כל ששת הנרות אל מול האמצעי ג' מכאן וג' מכאן, נמצאו כלם מקבילין את האמצעי, והאמצעי דולק באמצע אל מול עצמו, ונמצא שאף על האמצעי יתכן לומר שהוא מאיר אל מול פני המנורה, לפי שהוא דולק מול עצמו ואינו פונה לשום צד: