וירא בלעם, כשראה שלא נעשתה עצתו לקללם, היה צר לו מאד על שהוכרח לברכם נגד מה שלבו חפץ, והיה תוהה על גודל הנס הזה שהיו שפתותיו ממללות מעצמן מבלי שלבו יסכים עמהם, לכן חשב תחבולה שלא לילך עוד לקראת הנחשים ולא ימתין שישים האל דבר בפיו, לפי שידע בלי ספק כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל, אלא הפך פניו מיד לצד המדבר אשר ישראל שם, והיה בדעתו לקללם מבלי שיסכים האל עמו, ואע"פי שידע שקללתו לא תנוח על ישראל כי ברוך הוא, היה רוצה בזה לרמות את בלק עד שיתן לו השכר אשר התנה עמו, אבל השם הפך את לבבו באותו רגע, עד שמצא בעצמו ענין חדש שהעיר אותו לברכם והודה בפיו ובלבו מברכיך ברוך ואורריך ארור ועל זה כתוב במשנה תורה ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה (דברים כ"ג ח'), שהיא הפיכה ממש כמו שאמרנו, אולם אחרי כלות הברכה הזאת שב לבו לתכונתו הרעה כבראשונה, ואז נתבייש מאד לפני בלק ושריו, ובכלימה ובוז חזר לעירו:
×
Support Sefaria
Dear Friend,
Since we launched our campaign two weeks ago, more than 275 users have become sustaining monthly donors. This puts us more than halfway toward our goal of recruiting 500 new monthly donors by Shavuot!
Please consider joining today. Your monthly support is vital for the maintenance and growth of Sefaria's library, and for making Torah accessible to millions of people year round.