ויזכור, אין שכחה לפניו ית', כי הוא זוכר כל הנשכחות, אבל לשון זכירה אצל הבורא ית' יורה תמיד על יום הגמול, כי כל עוד שמאחר לתת שכר טוב לצדיקים, נראה לנו כביכול כאילו הוא ית' שוכח לתת לאיש כדרכיו, וכשבא יום הגמול אז נגלה לעין כל שהשם זוכר להשיב לכל איש גמולו, והנה הזכירה בנח מפני שהיה צדיק תמים, אבל הזכירה שאמר בחיה ובבהמה אינה בזכותם, שאין בבע"ח זכות וחובה זולתי באדם לבדו, והזכירה בהם כי זכר את דבר קדשו שאמר והיה העולם, והרצון אשר לו בבריאת העולם עלה לפניו ורצה לקיימו במינים אשר ברא בו:
ויעבר אלהים רוח על הארץ, עתה התחיל לספר מה שקרה אחרי ארבעים ימי הגשם והרבוי, שמיד התחיל החיסור, וכמו שזכר גבולי תגבורת המים כן זכר גבולי חסרונם מתחלה ועד סוף, וההתחלה היתה שהעביר השם רוח, ועל הארץ שאמר היינו על הכדור הארצי שהיה כלו מכוסה במים:
וישכו המים, לשון מנוחה, שנחו משטיפתם וחזקם וקול שאונם: