ויאמר ה' אל אברם, אחרי שהעניש הקב"ה אנשי דור הפלגה והשליכם מעל פניו עד עולם לפי שעזבו את ה' והשחיתו דרכם בארץ, בחר בא"א ע"ה ובזרעו אחריו להיות להם לאלהים לעדי עד, אבל טרם כרות עמו הברית הזאת רצה לנסותו בנסיונות הרבה בגלות וברעב, באשתו הראשונה ובשניה, בבנו בכורו לגרשו ובבנו אשר אהב להקריבו על המזבח, וכאשר עמד בכלן והיה לבבו שלם עם ה' אלהיו, אז נשבע לו השם שזרעו יהיה לו סגולה מכל העמים והבטיחו שהוא וזרעו יקבלו שכר כל הדורות שקדמו לו, ולולי הנסיונות האלה היה קשה בעיני ההמון מדוע הבדיל השם איש אחד מכל צאצאי תבל לשם ולכבוד ולתפארת, ויאמרו חלילה משוא פנים יש בדבר, אולם אחרי שעמד א"א בנסיונות גדולות וקשות כאלה מאהבתו את השם ב"ה אהבה עזה, ידעו כלם כי צדיק ה' ושמעשיו גרמו לו כל הכבוד הזה, וזוהי כונת הספורים האלה בפרשיות הבאות:
לך לך, בהיותו בחרן בא אליו דיבור זה פתאום, ואע"פי שלא הורגל עדיין בנבואה, כי עד הנה לא דיבר אליו אלהים, הנה מיד האמין בה' ושמע לקולו, וזהו שאמר אח"כ וילך אברם כאשר דבר אליו ה':
מארצך וממולדתך ומבית אביך, המקום שבו נולד אדם אחד אע"פי שבאו שם אבותיו ממקום אחר נקרא ארצו או ארץ מולדתו, אבל מולדתו סתם בלי הוספת שם ארץ יורה תמיד על משפחתו וקרוביו שנולדו מזרע אחד, כמו שאמרנו (לעיל י"א כ"ח), וצוה הקב"ה לאברם שיתרחק מארצו שהיא חרן כי שם נולד, וגם יתרחק ממולדתו דהיינו מקרוביו שנולדו מזרע אבותיו, וגם יתרחק מבית אביו, כלומר שאף אם יסכימו כל אנשי ביתו ללכת אחריו אל אשר ילך, כמו שכבר גמרו בדעתם ללכת ארצה כנען, הנה צריך הוא להתרחק מהם, כי מעתה לא יהיה לו חלק ונחלה עם בית אביו, ולא יחשב עוד למשפחת תרח:
אל הארץ אשר אראך, ולא פירש לו שם העיר אשר ילך שמה, כי לא קבע לו מקום לישיבתו, אלא צוהו ללכת ממקום למקום עד שיעבור בכל ארץ כנען, ואף כשנתעכב במקום אחד לא היה דר בין אנשי המקום ובחברתם, אלא נטה אהלו על פני השדה, ולא כרת ברית אחוה רק עם ענר אשכל וממרא שהיו תמימי דרך, ועוד לא ביאר לו ה"ית לאיזה מקום ילך כדי להגדיל הנסיון, כי אע"פי שלא ידע עדיין להיכן ילך, שם נפשו בכפו והלך מביתו כרצון האל: