1
ויהי כל הארץ, כל אנשי הארץ, והפסוק הזה הוא כמו הקדמה למה שיזכור בסמוך מבלבול הלשונות, כי כן דרך הכתוב להקדים הודעה אחת להבנת מה שיספר אח"כ:
2
שפה אחת, לשון אחד, והיה זה לשון הקדש שבה נכתבה התורה, כי אם היו אז בני אדם מדברים בלשון אחרת היה הכתוב מודיענו איזו לשון היתה, והיה אומר ויהי כל הארץ שפה כשדית או ערבית וכדומה, אבל מאחר שהתורה נכתבה בלשון הקודש וסיפרה סתם שהיה כל הארץ שפה אחת, נבין מזה שהיו אז מדברים בלש"הק, ובהקדמה הארכתי בזה:
3
ודברים אחדים, ידוע שגם בלשון אחד ישתנו דרכיו ודקדוקיו ותנועותיו וסידור הדברים בהקדמת ואיחור המוקדם כפי השתנות הארצות, וכאן אמר הכתוב שגם בדרכי הלשון לא היה שינוי ביניהם, אצא אף הדברים היו אחדים: