אנכי ה' אלהיך, דע כי יש שתי מיני הנהגות שבהם נוהג הש"ית עם בריותיו, וכנגדם יש שתי מיני עבודות ומעשים שחייבים הבריות לעבוד בהן ליוצר הכל ית', ההנהגה האחת היא אשר חלק ה' אותה לכל העמים תחת השמים ששכרם ופורענותם תלויים בדברים הנהוגים, רעב או שובע, חיה רעה או בטחון, חרב או שלום, ודבר או חיים שהם ד' ראשי סדרים הכוללים כל טובה או רעה שתגיע לכל העמים בעולם הזה, וכנגד זה אין העמים חייבים לעבוד את ה' רק במצות מדעיות שהן שבע מצות בני נח ופרטיהן הנקראים תורת האדם, וההנהגה השניה היא אשר נוהג בה עם ישראל שהן חלקו ונחלתו בתתו להם טובות או רעות למעלה מן הטבע בדרך קודש ובאורח נפלא, ולעומת זה חייבין ישראל לעבוד את השם בעבודות קדושות וזאת היא תורת ה' הכוללת תרי"ג מצות ופרטיהן, ואנחנו ישראל חייבין לקבל על עצמנו ההנהגה העליונה הזאת ולעבוד את ה' במצות הערוכות לעומתה כי ה' מלכנו הוא מחוקקנו, ולפי שבהנהגה הזאת תלויים קבול התורה ושמירת המצות, טרם הודיעם חוקיו ומשפטיו היה הדיבור הראשון ששמענו בהר סיני אנכי ה' אלהיך, כלומר שמע ישראל אנכי ה' אף כי אלהי כל בשר אני, הנני אלהיך ביחוד, מנהיגך ומלכך, לכן אתה חייב לעבדני במצותי שאצום עליך, מה שלא צויתי לשאר העמים, וזה לפי שהוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים באותות ובמופתים לא עשיתי כן לכל גוי, וקניתי אתכם להיות לי לעבדים, ולפי שאנחנו חייבים לקבל מלכות ה' עלינו על דרך זה, קראו חז"ל המצוה הזאת קבלת עול מלכות שמים וסמכוה אל פסוק זה, ואם היה ענין המצוה לדעת שיש אלוה או לדעת שהוא כל יכול שהוא נצחי שהוא משגיח וכדומה, היה להם לומר קבלת אמונת השם או יכלתו או השגחתו וכדומה, אבל הם ז"ל כיונו למה שאמרנו שהמצוה היא לקבל עלינו מלכות השם המולך עלינו בדרך אחר ממה שמולך על כל הגוים, ומעתה אין האיש הישראלי יכול לומר אהי כגויי הארץ ינהגני השם כמוהם בדרך טבע, לפי שזרע ישראל מחוייבים ועומדים לקבל עליהם השם לאלהים מאחר שבקשו מעצמם במצרים שימלוך ה' עליהם והתחייבו לעבדו כאשר יצום, כמו שפירשנו (לעיל ב' כ"ג), ועל זה נכרת הברית כאמור והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים וכו' חי אני וכו' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם (יחזקאל כ' ל"ב):