דבר אל בני ישראל וישבו, חלילה שעשה כן ה"ית להטעות את פרעה, גם יהיה ללא צורך, כי מאחר שהוא ית' יחזק את לב פרעה כמו שאמר למטה וחזקתי את לב פרעה, שוב אין צורך לתחבולות ולא יפלא מה' דבר, אלא חפץ ה' בזה להראות צדקת משפטיו למשה ולישראל ולמצרים, כי בליל מכת בכורות נכנע פרעה ביותר והודה על כל שכחש עד הנה, והנה משה וישראל וגם המצרים חשבו כי שב פרעה ויועציו מדרכם הרעה באמת, והשם לבדו החוקר כל לב ראה כי עוד רשעתו עומדת בעיניה והוא חושב רע על ה ועל עמו כמקדם, ולכן גילה סוד הדבר למשה, כי פרעה לא נכנע רק מפחד ולא שב מפשעיו, ולהראות שכן הוא צוה שישובו ישראל ויחנו לפני פי החירות, ואילו פרעה ועבדיו שבי פשע ומשכילים באמתת השם, יאמרו מי יבין עצת ה' למה עשה ככה, אך המה ברשעתם מיד ידברו סרה על ה', יכחשו בנפלאותיו אשר עשה, יחרקו שן על ישראל ויאמרו כל הנאצות האלה בפומבי לעיני כל מצרים, ואז יודע לכל, כי הם עומדים במרדם ושבצדק אפרע מהם:
בין מגדל ובין הים, כלומר שיהיה להם מגדול מימינם והים משמאלם, והנה בלכתם ככה לצד מערבי של ים סוף יתחייב שיהיו פניהם הפוכות לצד דרום, באופן שכל עוד שילכו על זה הצד יתרחקו מן הדרך הנהוגה להולך ממצרים לכנען, ובהיות זה הפך כוונתם יחשוב פרעה כי תועים הם בדרך:
לפני פי החירת, הוא פיתום ועכשיו נקרא פי החירות ע"ש שנעשו שם בני חורין: