1
וידבר ה' אל משה לאמר, כמעט בכל המצות השתמש הכתוב במליצה זו, וכאן המקום לבארה, אמר וידבר וגם הוסיף מלת לאמר, כי יש הבדל בין דבור לאמירה, כל לשון דבור הוא על הרחבת דברים בענין שהוא דורש, כדרך חכמים כשמדברים בהלכה ונושאים ונותנים בכל פרטיה בשכל ובבינה, כמו אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו (מלאכי ג' ט"ז), אבל אמירה יונח על כל דבר שפתים, כמו ויאמר המלך מי בחצר (אסתר ו' ה'), ולפי שבנוח רוח אלהים על הנביא יבוננהו באותו הענין שדובר אליו בכל פרטיו יותר ממה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בו עד סוף כל הדורות, לכן הונח תמיד לשון דבור, ובא גם לשון אמירה, כי שם מלין בפיו לאמר אמרות קצרות הכוללות הכל, והן אמרות התורה שבכתב שנאמר עליהן אמרות ה' אמרות טהורות (תהלים י"ב ז'), ועל שתי אלה נאמר בכל מקום וידבר לאמר, וזהו תורה שבכתב ותורה שבע"פ, ושמור זה הכלל: