בנים אתם לה' אלהיכם, לפי שבא עתה להזהיר על הקרחה, וכבר נצטוו על זה הכהנים בפ' אמור לא יקרחו קרחה בראשם, והיינו שומעים שרק הכהנים הוזהרו על כך בעבור יתרון קדושתם ועבודתם במקדש, אבל ישראלים שלא יגיעו לקדושת הכהנים יהיו פטורים עליה, לכן הקדים לצווי הזה בנים אתם וכו', כלומר אע"פי שאמרתי בכהנים קדושים יהיו לאלהיהם, דעו כי כל העדה כלם קדושים וכלכם בנים לה' לכן גם אתם מוזהרים על זה כמו הכהנים:

לא תתגדדו, הוא בכלל ושרט לנפש לא תתנו (ויקרא י"ט כ"ח), אלא שכאן פירש שהשריטה האמורה שם היא הגדידה המורגלת בין האמוריים, כדכתיב ויתגודדו כמשפטם (מ"א י"ח כ"ח):

בין עיניכם, אצל הפדחת, ובמקום אחר הוא אומר לא יקרחו קרחה בראשם, והכתובים למדין זה מזה שחייב על כל הראש כבין העינים, אלא שבכהנים אמר בראשם לפי שכך דרך כוהני עכו"ם לקרוח ראשיהם, ובישראל אמר בין עיניכם, לפי שמנהג המשרטים למת היה לקרוח על הפדחת:

למת, בשביל מת, וטעם האיסור הזה לפי שבנים אתם לה' יהוא אוהב אתכם יותר מהאב לכן אל תתגודדו על כל מה שיעשה לכם, כי כל אשר יעשה לטוב הוא, ואם לא תבינוהו, והנה לא אסר הכתוב הבכי, כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים ונדודם אף בחיים, ואין רצון השם ית' לצוות נגד הטבע, כי הלא מידו היא, אלא להתנהג בה על פי מדת החכמה, ומכאן סמך לרבותינו באסרם להתאבל יותר מדאי: