אלה הדברים, יתכן שהוא שב על הספרים הקודמין, כי כל אמרות ה' נעוצות ומדובקות ראש ותוך וסוף, ושעור הכתובים א'ב'ג'ד'ה' כך הוא:
אלה (המצות והחקים אשר באו בספרים הקודמים הם)
הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, (באותן) אחד עשר יום (אשר הלכו) מחורב (ללכת) דרך הר שעיר,(אל ארץ ישראל ולא באו כי אם) עד קדש ברנע (ושם קרה מה שקרה ונגזר עליהם שלא ליכנס לא"י מיד מקדש ברנע דרך הר שעיר כי אם לסוב את ההר ימים רבים עד תום כל הדור ההוא), ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל (פעם שנית) ככל אשר צוה ה' אותו אליהם, (והיה זה) אחרי הכותו וכו' בעבר הירדן בארץ מואב (אחרי שעברו את נחל זרד וקרבו לגבול א"י וראה משה שכבר בא יומו להאסף אל עמיו ולעזוב את ישראל ביד יהושע, עתה) הואיל משה באר את התורה הזאת וגו', כך המשך הכתובים ועתה נבא לביאורם בפרט:
בעבר הירדן, לפי פשוטו כל הנזכרים בפסוק זה מקומות הן, וכן דעת ר' יוסי בן דורמסקי בספרי, והכתוב נותן סימן בתוך סימן לפרש היכן נאמרה ההגדה הזאת, והתחיל בעבר הירדן, ולפי שיש לירדן שני עברים, אמר שהוא בעבר הירדן לצד מזרח שהלכו שם ישראל, טרם עברם את הירדן:
בערבה, כלומר באיזה מקום במדבר? באותו מדבר שבערבות מואב:
מול סוף, שים סוף מתחיל ממזרח ארץ ישראל, שנאמר ושתי את גבולך מים סוף עד ים פלשתים (שמות כ"ג ל"א), כלומר ממזרח עד מערב:
בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב, כל אלו מקומות לא נזכרו בפ' מסעי או נזכרו בשמות אחרים, כי הנה שניר יש לו ג' שמות ורבים כן: