היה אחד מהם מודר הנאה מחברו לא יכנס לחצר כו'. פרישנן בגמ' שהמודר הזה לא הדירו חברו אלא הוא הדיר עצמו ונודר שהודר קאמר, והאי בבא לא צריכא אלא משום חדושא דקתני וכופין את הנודר למכור חלקו כלומר דכיון שהוא גורם איסור לעצמו מחמירין עליו שמא יפשע וישתמש בחצר שאסרו עליו, ודוקא בשהאחד לבדו נדור מחברו אבל בששניהם נדורים זה מזה לא דכיון דכל אחד ואחד מהם אסור שניהם נזהרין ומזהירין זה את זה אבל כשהאחד לבדו נדור חוששין שמא כשיראה חברו משתמש בחצר אף הוא יפשע וישתמש בה, והאי סיפא משמע דכ"ע היא מדתני לה בתר פלוגתייהו וטעמא שאף ר' אליעזר בן יעקב חושש בשאין אסור אלא האחד מהם שמא ישכח ושמא יעמיד שם ריחיים ותנור ויגדל תרנגולים, וה"נ משמע בירושלמי דאף ר' אליעזר בן יעקב היא.
היה אחד מן השוק מודר הנאה מאחד מהם לא יכנס לחצר ר' אליעזר בן יעקב אומר יכול הוא לומר לו כו' והאי בבא לאשמועינן כחו של ראב"י אצטריך דאפי' לאיניש דעלמא נמי שרי ליה משום דאמר ליה לתוך של מברך אני נכנס, ולפום מאי דאוקימנא בגמ' דבחצר שאין בה דין חלוקה פליגי ופירש רבינא בפרק שור שנגח את הפרה דבאין ברירה וביש ברירה פליגי כלומר דכיון שאין בה דיו חלוקה וא"א לחלוק הוברר הדבר דמעיקרא על דעת כן נשתתפו בה שיהא כל אחד חלקו קנוי לחברו לדריסת הרגל כמו שאכתוב בגמרא בס"ד, א"כ הא דשרי רבי אליעזר בן יעקב אפי' לאחד מן השוק ליכנס בו משום טעמא דבשל חברך אני נכנס מסתברא לי דדוקא כשהוא נכנס אצל זה השני בין שהוא צריך לבעל הבית בין שבעל הבית צריך לו לפי שהחצר קנוי לו לדריסת הרגל ולכל מי שצריך ליכנס לו אבל ליכנס לו אותו שמן השוק לעצמו שלא לצורך בעל הבית אסור דאם הקנו זה לזה את החצר לדריסת רגליהם ולכל מי שצריך להם לא הקנו אותו לכל העולם.
גמ' בנדרו הוא דפליגי רבנן אבל בהדירו מודו ליה רבנן דכאונסין דמו. כלומר דלמא כולהו סבירא להו דיש ברירה ומן הדין אפי' בנדרו שרי אלא דכיון דנדרו וגרמו לעצמן קנסינן להו לדעת רבנן, ולר' אליעזר בן יעקב לעולם עומדים על דינם, ואתיא הא דלא כרבינא דבפרק שור שנגח את הפרה דאוקי פלוגתייהו ביש ברירה ואין ברירה, או דלמא בהדירו נמי פליגי ובברירה פליגי כסוגיא דפרק שור שנגח את הפרה.
ת"ש היה אחד מהם מודר הנאה ופליגי. וקא ס"ד דמודר דוקא קאמר כלומר שהדירו חברו. וא"ת והיכי ס"ד דמודר ממש קאמר והא קתני סיפא כופין את הנודר ואי מודר הוא היכי קרי ליה נודר, וי"ל דשמא הוה ס"ד דרישא דוקא וסיפא למודר קרי נודר לפי שהנדר עליו. בנמוקי מורי הרב רבנו יונה ז"ל.
ה"נ מסתברא דקתני סיפא כופין את הנודר כו'. קשיא לי דלמא לעולם דאדריה ומאי כופין את הנודר המדיר דכיון שאסר הנאתו על חברו וחברו מעוכב על ידו מליכנס בחצר של עצמו כופין את המדיר שימכור חלקו כדי להתיר את המודר ליכנס בו, וכן פירשוה בירושלמי דאתמר התם בתוך שלי אני נכנס איני נכנס בתוך שלך ואתמר כופין לא על הדא אתמר אלא על הדא כופין את הנודר שימכור את חלקו באומר הנאתי עליך אבל באומר הנאתך עלי לא בדא, וי"ל דלא מסתברא להו לבעלי הגמ' שנכוף אדם למכור את שלו מחמת שהוא אוסרו על חברו, ועוד י"ל דנודר לשון עומד הוא ולא משמע להו אלא או במי שאוסר עצמו או במי שנאסר ואפי' ע"י חברו אבל במי שהוא מדיר את אחרים לא שייך ביה לשון עומד אלא לשון יוצא ומדיר קרי ליה ולא נודר. והרמב"ם סמך על הירושלמי ופסק כן שלא כסוגית הגמ' שלנו, וזו אחת מן ההשגות שהשיג עליו הראב"ד ז"ל דאנן לא סמכינן אלא אגמ' דילן, ומיהו אם הי' רגיל להדיר הנאתו על אחרים בזה קונסים אותו וכופין למכור חלקו וכדתניא בתוספתא הי' אחד מהם רגיל להדיר אחרים הנאה על חלקו כופין את הרגיל למכור את חלקו וכן היא נמי בירושלמי שכופין אותו אם היה נדרן ובסוף שמועתינו נכתוב אותו.
אמאי כופין אותו הא מינס אניס. והכי קי"ל דאין כופין את המודר לפי שהוא אנוס, וכן אין כופין את המדיר את חברו למכור את חלקו אלא אם הי' המדיר נדרן כלומר שהדיר את חברו ב' פעמים וכדאתמר בירושלמי, אבל מי שמדיר את עצמו קונסין אותו למכור, ומיהו בעיין דאי פליגי רבנן אפי' בהדירו לא איפשיטא, ואיכא למידק אמאי לא פשטוה מדתנן הריני עליך חרם ואת עלי שניהם מותרין בדבר של עולי בבל ואסורין בדבר של אותה העיר, ופירשו איזהו דבר של אותה העיר הרחבה והמרחץ ובית הכנסת אלמא אפי' בהדירו פליגי, ותירץ הרמב"ן נר"ו משום דאיכא למימר דלאו אנידרין קאי אלא אנודרין אהני דקאמרי הרי את עלי (והרי את עלי), פירוש לפירושו מדקתני אסורין בדבר של אותה העיר ולא קתני ושניהם אסורים בדבר של אותה העיר, ודחוק הוא קצת דכיון דקתני ושניהם מותרים בדבר של עולי בבל ואסורין בדבר של אותה העיר משמע דאסורין דקתני אמותרין דלעיל מיניה קאי, ומורי הרב רבי' יונה ז"ל תירץ משום דאיכא למימר דהתם הוא אף על גב דמודר אניס כיון דנודר לא אניס ואסור תרוייהו אסורין דאי שרינן מודר לא ציית נודר ולא פלוג בהו רבנן, ע"כ, וזה יותר קרוב אף על פי שהיה מן התימה היאך נחמיר על המודר כדי שלא יבא המדיר לידי תקלה.