במשנה ד"ה פלפלת. ואינו פלפל שלנו. התוי"ט באר כוונתו מדשני תנא למקריה פלפלת בתי"ו. והנה לעיל (סד ב') תני במשנה פלפל. והגמרא מפרשו שם לריח הפה כמו הכא. א"כ נראה דחדא נינהו:
במשנה רי"א אף המוציא משמשי ע"ז כו'. ובתוי"ט כתב לכאורה ה"נ דת"ק טעמיה משום דהוה מלאכה שאצ"ל ור"ש היא. ולדעתי דלר"ש גם מאבני המזבח וכו' פטור וכדאמרי' לקמן (צד) פוטר היה ר"ש אף במוציא אה"מ לקוברו ע"ש בפירש"י:
רש"י ד"ה ריח רע. שמעשנין כו'. לכאורה יל"פ שמוציא מפני שקשה עליו הריח וכר"י דמלאכה שאצ"ל חייב עליה:
תוס' ד"ה תרי. ולעיל דל"ש תרי גווני חול כו'. לכאורה זה לא הוה קאי אליבא דאמת מברייתא דהוסיפו (ובזה מתורץ נמי קושייתם בנדה דאמאי ל"פ על פי' דכברייתא מהא דלעיל (עח ב') נותן שיעורא אחרינא לגפרית. משום דמזה עדיפא דל"מ לתרץ תרי גווני גפרית. וגם דלא לתרץ תרי גווני חול) ואי כוונתם על מעיקרא (קודם דהביא הש"ס הא דהוסיפו) וכן לשונם בנדה. זה ודאי אינה קושיא. דתרי גווני אינו תי' מורווח ולא משני ליה אלא מפני הדחק:
תד"ה לא יפחות. כי היכא דתנן בפ"ב כו' כצ"ל כי היא משנה שמה:
במשנה ריבב"א חמשה. נ"ל סמך לדבריו דבקרא דכארץ תוציא צמחה וגו' רמוז ה' זרעונים כדלעיל (פד ב') משמע דבהכי חשיבותייהו:
תוס' ד"ה המוציא. ואפילו רב יוסף דמחייב כו'. וע"ש דרבה הוא דמחייב ור"י פליג עליה:
בא"ד דהוי הכל כמו דבר אחד כצ"ל: