גמרא ת"ר חפי פותחת כו'. הוא בתוספתא דכלים ב"מ פ"ג ובתוס' שעם פי' ז"ז הגי' ושבגל אפי' קבען בפותחת כו' (ובתוס' הנדפסת אחר האלפסי הגירסא משובשת) ולגי' זו מוכח שלא כפי' התד"ה חפו בסופו ע"ש במהר"ם אך נראה דעפ"י הגהת הז"ז נדפסה כן וכ"נ שהיה גי' רש"י כאן:
שם מדוכה קטנה ש"ב כו'. הגרע"א בחדושיו פי' דהוה מוקצה מחמת חסרון כיס כמו קורנס של בשמים לקמן (קכג) ועל פירש"י תמה דהא כלי שמלאכתו לאיסור מותר לצורך גו"מ הנה תמיהתו כבר קדמו הר"ן ולפירושו ה"ל לה"ר מפרש"י עצמו שם ד"ה הני נמי שפי' עלי ומדוכה ע"ש אבל באמת נראה דאביי ורבא שם ע"ב (ובדף קכד א') לא ס"ל האי סברא במדוכה אביי מדמקשה לרבא מינה ורבא מדאיצטריך ליה לתרוצי מחמה לצל וע"ש במהרש"א בתד"ה איתיבי והא דפסקו כה"פ שמה בקורנס ש"ב דקפיד עלוי' צריך לחלק דמדוכה שאני דאפשר להשתמש בצדה החיצון לתשמישין אחרים ולא קפיד ע"ז:
שם שקנח בו חברו. רש"י פירש דאסיד וחרסית נמי קאי לפי הגי' בברכות ובע"י כאן והמקנח בצרור כו' ודאי משמע דלא קאי רק עליו ולפירש"י קשה מדוע חשיב להו בתלתא דע"כ הני לאו דוקא מדפריך מינייהו אמדוכה:
רש"י ד"ה והא קיי"ל. גבי גמי לעשות טלאי כצ"ל:
רד"ה כזית. שהגדולה פוחסת כו'. והוא מלשון פחסה (בע"ז נג) במשנה ופירש"י מיעכה ובגליון בשם מהר"ם בר"ן איתא פוכסת בר"ן שלפנינו איתא פורסת:
תוס' ד"ה חפי. דקתני סיפא דהכא כו' וחותם של אלמוג ר"נ מטהר. הן בתוספתא שעם ז"ז הגי' טמאה ור"נ מטהר ונראה שהוגה כן עפ"י הגר"א ז"ל: