תד"ה וגבי. ועוד כלל אחר אמרו כל שאינו מאכל כו'. נראה מהמרש"א שהוא הגיה כן וע"פ הגהתו הדפיסו כן בהתוס' והשמיטו הנוסחא הישנה הנכונה שהיא כל שהוא כמו שמבואר בכ"מ פ"ז מהל' שמיטה סוף הי"ד בשם הר"י קורקוס ובתוי"ט ע"ש:
תד"ה והא. תימה למה ישנה בראשון כ"ג כו'. לע"ד יל"פ דהקושיא הוא דליתני בכלל השני גדול מפני שכלול בו ב' דברים ובראשון אינו אלא דבר אחד (עי' בתוס' סדה"ק) ומדוייק לישנא דהש"ס דגבי שבת ושביעית קאמר משום דקבעי למיתני עוד כלל אחר מפני דבא לתת טעם על כלל הראשון דתני ביה גדול אבל גבי מעשר אמר דקתני כלל אחר (ול"ק מלת עוד) מפני דקאי עליו גופי' דליתני ביה גדול:
תד"ה ואלו. ואינן רק ח' אילנות דחשיב בפ"ק דפאה. עי' (ר"ה טו:) תד"ה נהגו שכתבו בס"ד ושמא תנא ושייר ולשון הר"ש שם בפאה ומיהו ע"כ לא כולהו חשיב כו' וצ"ל תנא ושייר:
בא"ד וכתיב כי תחבוט זיתיך כי תבצור כרמך. עי' חולין (קל א) ילפותא דחיוב פאה בהם והתוספות קצרו וסמכו על היודע: