גמרא משחשיכה דאי שדי ליה אתי בהו לידי חיוב חטאת. מכאן נ"ל דאם העביר חפץ ב' אמות בר"ה ואח"כ זרקו ב"א ונח חייב דמצטרפי ב"א דזריקה וב"א דהעברה אהדדי כמו דכאן מצטרפי הנחה דבר"ה דאתי מכח זריקה לעקירה דהושטה מרה"י. וכן מתבאר להדיא מדברי התוס' בעירובין (צח) סד"ה והאמר:
שם תפשוט דר"ב כו'. בת"י הקשה התם ודאי אתי לידי דאורייתא. והכא אינו אלא ספק. ונ"ל ליישב דזה פשוט דספק דאורייתא חמיר מודאי דרבנן (וביותר לשיטת הסוברים דספק דאורייתא מה"ת לחומרא) וראיה מפורשת מר"ה (לד ב') ל"צ דאע"ג דהא ודאי והא ספק ע"ש. ולכן כמו דחזינן הכא דהעמידו דבריהם נגד ס' דאורייתא דחמיר מיניה ה"ה נגד ודאי דאורייתא זכר לדבר ביבמות (ז') מה לי חומרא זוטא מ"ל חומרא רבה:
ומה שהקשה הגרע"א בחידושיו על הריב"א בתוס' לקמן (ד') ד"ה וכי דהכא החשש דיעשה איסור בידים. נ"ל דלק"מ דהמעשה עצמה דהיינו הזריקה מידו אינו אלא איסור שבות. ומחמת זה לא יניחו מלהעמיד דבריהם מאי אמרת דע"י זה יבא ממילא לידי איסור דאורייתא. זה דומה לאפיה דג"כ יבוא לידי איסור דאורייתא:
תוס' ד"ה כאן למעלה מי'. וא"ת לכתחלה נמי מותר כו'. לכאורה למטה מי' מ"ט אסור [ר"ל אפילו אי לא ככרמלית דמיא כדאמר לקמן משחשכה קנסוהו רבנן והיינו על מה שעבר והוציא] . ע"כ משום שאם יפיל מידו תהיה מלאכה שלמה למעלה מי' נמי דהא"ר לקמן (סד"ח) המעביר כו' דרך עליו חייב. ופירש"י שהגביהו למעלה מי' כו'. ואף התוס' שפי' בע"א מ"מ בעיקר הדין ל"פ. וכמו שהביא מהמוציא כו' דרך סטיו חייב. ועיין לקמן צ"ט ב' בתו' ד"ה או דילמא ובמהרש"א שם ובחדושי הרשב"א כאן. וברש"י ר"ד ק"א ד"ה אבל ואע"ג דברשויות דאורייתא מר"ה לרה"י מיחייב בכה"ג כו' ע"ש: