רש"י ד"ה כל. היכא דאמרינן מעשה כו'. בבה"ז (בתמורה טו ב) מביא בשם הגר"י מקראקא שכוונת רש"י ליישב דהא קיי"ל כריב"ב דב"ק מותר בד"ת וא"כ למאי הוצרך לטבול טרם ששנה לתלמידיו לכן פי' דכל היכא כו' או ריב"א והוא סתם ר"י ואיהו ס"ל בברכות דב"ק טעון טבילה לד"ת ותמיהני דמה יענה בעובדא דר' יהושע בסמוך דהא קיי"ל שם דאפי' זבין עצמן מותרין בד"ת לכ"ע וכ"ש צינורא ודנכרים שאינן כזבין אלא מדבריהם:
שם בגמ' ואר"ה תנא בש"א כו'. נ"ל דבא בזה לתרץ דלא תקשי פשיטא דהא כבר אשמעינן תרומה מטעם דחזיא לכהן ודמאי נמי חזיא לעני להכי מייתא הא דר"ה לומר דאתי לאפוקי מב"ש וזה רגיל התנא לאשמעינן בקוצר מה שכבר שנה במק"א כמש"כ התוס' בריש ברכות ואגב הכא מייתא לה להא דר"ה גם בש"ד ועי' תוס' (סוכה לה ב):
תוס' ד"ה כיון. אבל התם ל"ח מחמת גריעותא. מזה נ"ל שהגירסא בר"פ במשנה מפני שהוא מאכל לעזים עקרית ולא כגי' המשנה שבירושלמי ושבמשניות לעניים ואולי יש לחלק דתורמס שאני דהוא חשוב מאד לאחר שליקה ז"פ (ביצה כה ב) וע"ש בפרש"י רק שקודם שליקה הוא מר ול"ח לעשירים וא"כ דומה קצת לתרומה דרק איסור שליקה בשבת הוא דרביע עליה ודוחק. אך ק"ל על חילוקם מהא (דבעירובין כח) מדמי הש"ס גודגדניות לחשוכי בנים להא דמערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה ע"ש וי"ל ועוד קשה מהא דאמר שם (ל ב) כמאן אזלא כו' לפי מה שהוא אדם וכמזון ב"ס לעירוב כו' סומכוס היא הא לפי חילוקם דהכא מצי אתיא אפילו כרבנן וכ"ש דקשה טפי לתירוצם הא' שבתוס' שם ד"ה תרגומא ע"ש: