גמרא ורמינהו כיצד משתתפין כו'. ופי' המפרש וסתם מתני' ר"מ. ולנל"פ דפריך לרב דיליף אשה מעבד לר"מ והא כאן תני דמזכה להן ע"י אשתו. וע"י עבדיו הכנענים תני סיפא דלא אלמא דאפילו ר"מ מודה באשה. אבל נראה כשאינו מזכה להן רק לצורך בני מבוי דומה לאלא מה שאת נו"נ בפיך דמתני' (וביותר להואמ"ד שהביא הר"ן דה"ה כשיחדן לאיזה דבר שיהיה). ובכזה כ' התוס' בקדושין (כד) בשם ר"י דיש חילוק בין עבד לאשה וא"כ מאי פריך. וי"ל משום דהא דאדם יכול לזכות לחבירו אינו אלא מטעם דמיגו דזכי לנפשי' כו' להכי פריך שפיר דאיך תזכה לאחרים אם אינה יכולה לזכות לעצמה:
שם א"ר אע"ג כו' מודה ר"מ דכיון כו' מיד בעלה זכיא. עי' פי' הר"ן והרא"ש. ור"ל אבל בנותן מתנה לעבדו לא קנה כמש"כ התוס' שם בקדושין:
ר"ן ד"ה איתיביה. למדחי' פירוקי' דרבא אתא. כצ"ל:
ר"ן ד"ה אלא אר"א. דמיגו דזכיא לנפשה. כצ"ל:
רא"ש ד"ה מתניתין. דעירובין בשיש לה חצר כו' אבל מתניתא מיירי בשאין כו'. כצ"ל:
רא"ש במשנה ד"ה נדרה בו ביום. ומיהו מדנקט נדרה בו ביום משמע דאיירי בארוסה כו'. ר"ל דלהכי שפיר נקט בו ביום פי' ביום דנתארסה דאילו נדרה ביום דלפני יום שנתארסה ואביה שמע ביום נדרה ה"ל יום האירוסין אחר יום שמעו ואפי' לא נתגרשה א"י להפר: