במשנה פירות מדינה זו עלי יביא כו'. לקמן (פב ב) מסקינן דר' יוסי דוקא קאמר לה אבל לרבנן גם זה מיקרי עינוי נפש. ולכן תמוהין דברי הרע"ב שפסק כרבנן ואפ"ה חשב זה בדברים שבינו לבינה. ואולי מפרש שם כפי' הרא"ש בפי' הא' דהא דקאמר ומאי א"י להפר כו' הוא שנויא אחרינא ור"ל דגם רבנן מודו לר"י בהא שאינו נדר ע"נ והא דאמר שמואל בהנאת פלוני עלי דמפר הוא משום דברים שבינו לבינה. אבל מדבריו גופיה בתחלת המשנה מוכח דס"ל דלרבנן הוה זה נדר דע"נ. ומה שתמה עליו התוי"ט במש"כ בשלא תכחול כו' הוי ג"כ דברים שבל"ב. דהא כיון דסתמא קאמר ולא התנה כו' לפי שעה אף לר"י הוה ע"נ. טפי ה"ל לתפוס עליו במש"כ בס"ד בפירוש דשלא תכחול לעולם הוה דברים שבל"ב:
גמרא ל"ל הפרה לא תרחץ ולא ליתסרן פירות עולם עלה. כצ"ל ומלת אלו למחוק:
ר"ן ד"ה אילימא בסופו. כיון שתלתה נדרה באם אין במשמע כו'. כ"מ להדיא בגיטין (עב ע"ש):
ר"ן ד"ה ועוד בסופו. הוה ליה למימר כו'. כצ"ל:
רא"ש בסה"ע הוה ליה למימר רי"א לא יפר. כצ"ל והס"ד: