1
ר"ן ד"ה סבר דלמא מטרידנא. ולי אפשר כו' ואי מפר לה מן השתא וכר"א ל"מ הדר ביה. ק"ל כיון דאמר לכי שמענא דמי למקדש אשה לאחר ל' יום דקי"ל כריו"ח בקדושין (נט ב) דחוזרת. ואפי' ר"ל ל"פ שם אלא משום דחשיב נתינת מעות כמעשה אבל דבור גרידא כי הכא מודה דאתי דבור ומבטל דבור. ונ"ל דדבריו דכאן אזלי לפמש"כ לעיל בד"ה ת"ש וכן הבעל בסופו דלכי שמע משעה שהפר לה חיילא ההפרה ודמיא להא דשמואל שם דלאחר ל' פקעי קדושי שני כו' ע"ש:
2
בסה"ד צ"ל וכדאפרש עלה בס"ד:
3
ר"ן ד"ה משום דבר משמע הוא בסופו. ועוד דפשטייהו דמתניתין ומתנייתא כו'. כצ"ל ותיבת והנך למחוק:
4
ר"ן ד"ה לא מן השם. ובפ' טרף בקלפי נמי אמרינן דאותה דוקא כו'. ולי עוד ראיה מחולין (כט ל) תזבחהו שלא יהא אחד שוחט שני זבחים כאחת. וגם חכמים דשם מודים בזה ע"ש והוא דומה לדרשה דוהשקה: