גמרא האומר לאשתו כ"נ שתדורי מכאן עד שאבא כו'. כצ"ל:
ר"ן ד"ה בעי רמב"ח וד"ה כל נדרים צ"ל הד"א:
ר"ן ד"ה ת"ש האומר לאשתו. כדאפרש טעמא כו'. כצ"ל:
ר"ן ד"ה והא לא שמע. דע"כ ל"פ רבנן כו' דכיון דלא באו לכלל היקם אבל כו'. משמע לכאורה דבהיקם פשיטא דלא בעינן שמיעה דלא כתיבא ביה שמיעה. ואולי ר"ל דכיון דלא מצינו דפליגי רק בדלא חיילי משמע דבחיילי גם רבנן מודו דמיקם ומפר דושמע ל"ד. וכן מסתבר דהא לרבנן איתקשו אהדדי. אבל לטעם הרא"ש דלהכי לא יוכל לקיים משום דהוי קיום בטעות ורבנן מקשי הפרה להקמה א"כ בלא שמע נמי. וצ"ל בכוונתו אם פרט איזו נדר שמקים או מפר. ועמש"כ לקמן (עה):
ר"ן ד"ה הכא נמי לכי שמע כו'. תימה דגי' זו ודאי אין לה קיום כלל בכאן דא"כ אמאי פליגי רבנן וכדכתב הרא"ש. ונ"ל דט"ס הוא וכצ"ל הכא דאמר לכי שמענא ואין חילוק בין הגירסאות אלא בתיבת נמי. וצ"ל ג"כ ופי' בתוס' כו' ולמחוק תיבת ולאינך:
רא"ש ד"ה האומר לאפוטרופוס. בין הקם לה כו'. נראה למחוק מלת בין: