ר"ן ד"ה אי סיפא דוקא. דלא כו' אלא גוונא דמצי לאפוכי כו'. הגה"ש העלה דבריו בתמיה ע"ש. ולעד"נ דבשלמא אי גירושין כהקמה ה"ל למיתנא בסיפא דאפי' גרשה בו ביום הוה הקמה. אבל אי כשתיקה דמיא ולא הוה הקמה אלא בגירשה ביום שלאחריו לא שייך למתניה דכיון דתני זה במת ממילא ידעינן דה"ה בגירשה אבל ברישא ודאי ה"ל למיתנא לאשמעינן דאינה כהקמה. ולי קשה על הא דקאמר אי רישא דוקא להכי לא תני לה בסיפא דהוה גוונא חדתא דלכאורה גירושין הוה ניגוד מיתה דקתני ברישא כמו מיתה ביום של אחריו דתני מפני שהוא ניגוד למת בו ביום:
ר"ן ד"ה אמרי. הלכך אי ארוסה בתחלה ונשואה בסוף כו' דאין הבעל מפר בקודמין. משמע אבל אם לא גירשה ונשאה אח"כ מפר נדרים שנדרה בעודה ארוסה לו כי זה אין נקרא קודמין. וכמ"ק בפירוש הרא"ש לעיל (ע) בריש המשנה ולקמן (פח ב) בסה"ע. והא דדרך ת"ח כו' דבמשנה הסמוכה הוא משום נדרים דקודם אירוסין. אבל לא כן לשון הרמב"ם בפי"א מה"נ ה"כ וכ"א והטוש"ע סי' רל"ד ס"י. ועי' ש"כ שם סקי"ח וט"ז סק"ט וצ"ע בזה:
רא"ש ד"ה ושמע בעל וגירשה ואהדרה ביומיה. אבל כו' אע"ג דלא היתה תחתיו בסוף היום (וכ"כ הר"ן) ומיהו בירושלמי דפרקין לא משמע הכי כו'. ופשוט דלכן השמיטוהו הפוסקים הואיל דגמרתנו פליגא עליה. וזה אישתמיט מהק"ע שתמה על הפוסקים שלא הביאוהו להלכה:
רא"ש ד"ה ומשני אורחא כו'. ועוד דאי צריך כו' לא הוו רבנן פליגי עליה. כצ"ל: