גמרא אר"נ כו' בה"א א"י להפר. עי' בטוש"ע סי' רל"ד סי"ו דעת הרמב"ן דאם מת הארוס בו ביום ששמע האב גם לב"ה האב חוזר ומפר ועט"ז שם טעמו. ובש"ך שם ס"ק ל"ב יש ט"ס ותחת בעל צ"ל אב:
ר"ן ד"ה בעי רבה יש שאלה בהקם. אבל למחר פשיטא דל"מ מפר דלא גרע משתיקה. ולהתוס' בכתובות (עא ב) לא ברירא להו הא מילתא. והטוש"ע שם סמ"ט סתמו דיוכל לישאל אפי' לאחר כמה ימים ולהפר ביום השאלה וע"ש בש"ך ס"ק ס"ג טעמם. ומשמע דעל שתיקה לחודא לכ"ע אין נשאלין וכ"מ מלשון הר"ן דזה פסיקא ליה. ולשונו בכתובות שם (ר"ד צז) ובשתיקה ודאי לא שייך שאלה. ובעניותי ל"י מדוע לא דכיון דהכתוב אומר הקים אותם כי החריש כו' הרי דמטעם הקמה קאתי עלה ובהקמה גופא מהני שאלה:
והנה אם יכולה לילך לפני חכם להתיר לה אחר קיום בעלה איתא שם סכ"ג חילוקי דעות. וק"ל לדעת המתיר לשון הכתוב כל נדר כו' לענות נפש אישה יקימנו. דמשמעו הא שאינו לענות נפש לא מהני קיומו. ולמאי. הוא אינו יכול להפירו אף בלתי קיומו. וע"כ ר"ל לענין התרת חכם מכלל דבעינוי נפש מהני קיומו לענין זה. גם ק"ל מש"כ הרמ"א שם ואם אינו ביום שמעו יתיר ג"כ חכם. ומשמע שהבעל יפר לה ג"כ אחר שישאל על הקמתו וכ"כ שם הש"ך להדיא. הפרת הבעל ל"ל. הלא טעם האוסרין הוא משום דנודרת ע"ד בעלה כמש"כ שם הט"ז. והואיל ובא ונשאל על הקמתו הרי חפץ בהתירה. ומי גרע מעד"ר עי' סי' רכ"ח סכ"א ובש"ך שם סקנ"ט. וי"ל. ואכמ"ל:
רא"ש ד"ה שמע אביה והפר לה כו'. הך לא שמעינן מרישא כו'. לכאורה בפשוט י"ל דבא בזה לאפוקי מדר"נ אליבא דב"ה: