ר"ן ד"ה כמאן אזלא. וקס"ד דבנודר עד הגשם עסקינן דהכי הוה אורחייהו כו'. זהו דוחק. ולעד"נ דכוונת המקשה להוכיח היפך דברי ר"ז דאדרבה דבעד הגשם מודה רשב"ג דעד שתרד דלכן אמר אתה מונה בהן ר"ר ושניה. דהיה דוחק לו לומר דלדבריהם דרבנן קאמר כמו דמסיק לדברי המתרץ:
רא"ש ד"ה אר"ז לנודר. מייתי ראיה דאף לרשב"ג בעי זמן רביעה שני' כו'. אולי כוונתו כיון דמוכח דאף רשב"ג אית ליה זמני דרביעה ור"ז גופי' אמר דזמנה דשני' נ"מ לענין נדר א"כ מוכח דגם רשב"ג ס"ל זמן רביעה שני' בנדר ודוחק. ועמש"כ בזה בתענית בס"ד:
במשנה קונם יין לשנה כו'. במשניות וברא"ש הגי' השנה. ולמשנה זו כיון הש"ס לעיל (ס ב) וכ"מ מהר"ן:
גמרא בסה"ע הא דלא ידע. וע"כ רישא ג"כ דלא ידע ומ"ש. ונ"ל דמשום דהשנה אין לה משמעות אחרת כי אם עד תשרי הבא. משא"כ אדר יל"פ אדר הראשון אפי' לר"מ דמ"מ שם אדר עליו:
ר"ן במשנה והאי מוכר בית בבתי ע"ח כאומר (כצ"ל) שנה כו' ואפ"ה טעמא דרבי רחמנא כו'. והא דמוכח בר"ה (ו ב) דגם שנה דבכור דלא כתיבא בה תמימה אפ"ה פירושה לרבנן כדא"ל ולרבי כדא"ל בבתי ע"ח. היינו משום דילפי' שנה שנה מהדדי כמש"כ התוס' בערכין שם. משא"כ נדר ושכירות שנה דידהו הוא לשון בנ"א: