גמרא א"ל והלא שביעית אין לה מתירין כו'. בגה"ש הקשה מיי"נ דאין לו מתירין ואוסר במינו במשהו. ואני תמה דהלא בע"ז (עג ב) מפרש הגמרא הטעם בשלמא יי"נ משום חומרא דעבודת כוכבים כו'. והאי כללא דר"ש אינו אלא בכגון אלו דחשיב דלא חמירי כעבודת כוכבים. ושביעית פשיטא דלא חמירא גם כן כעבודת כוכבים להכי הקשו ליה מינה. ונ"ל דמאי דחדית הש"ס שם בטבל טעם דכהתירו כך איסורו ולא הסתפק בטעמא דר"ש כאן. מפני דא"כ למה פרטה הברייתא טבל טפי משאר איסורי דחשיב הכא ר"ש וכגון נדרים. אלא ודאי התם טעמא אחרינא ובאין לו מתירין ובגוונא שהמציאו התוס' שם דומיא דיי"נ. ועי' בכ"מ פט"ו מהל' מ"א הלי"ב ותראה שנעלמה מכת"ה סוגיא שלפנינו ודברי הר"ן לעיל (נב):
ר"ן ד"ה השביעית. בין בתערובות פירות היתר בשל שביעית כו'. כצ"ל:
ר"ן ד"ה אלא מן הדא פשטה דתנן בצלים כו'. כצ"ל:
רא"ש ד"ה אף אני לא אמרתי. כגון פירות ששית שנכנסו לשביעית כו'. לי צע"ג מסוגיא דר"ה (טו) ושם (ע"ב) ריו"ח ור"ל אמרי תרוייהו כו' כי אתי רבין אריו"ח אתרוג כו' ע"ש היטב: