גמרא כי דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמות. נראה דהש"ס כוון ג"כ לסיומא דשם עולות ושלמים ור"ל דחובה כפרש"י ותוס' שם ולכן גם עולה ושלמים דנזיר ילפינן משם. והרא"ש לא חתר ליישב רק הוכחת חטאת ואשם וע"ש בתוס':
ר"ן ברה"ע ובדין הוא דה"מ רבא לאוקמי באומר קודם שיעברו ב' שנים אהא נזיר כו'. לכאורה גם זה הוי כמו לא אפטר מן העולם כו' דדלמא מיית בתוך הב' שנים ולא יוכל לקיים נדרו ויש לחלק:
ר"ן ד"ה חיילא עליה נזירות. ולענין מלקות הוא דפליגי אי לקי על אכילת ענבים כו'. התוס' שם (יז) ד"ה הגה"ה כתבו דביין ותגלחת אפי' לר"ל לקי ול"פ אלא אטומאה וכן מטין דברי התוספות כאן וכ"נ מפירוש הרא"ש והמפרש. ולפי' הר"ן דבעוד שהוא בבה"ק משמע דלא חיילא עליה נזירות רק דכשיצא לא יצטרך לקבל עליו מחדש. קשה דאם כן שפיר הוה בב"ת:
ר"ן ד"ה חטאת חלב אתיא לכפרה. אי להתירו ביין אין זו מצוה כו'. לכאורה המ"ל דאם גלח על אחד משלשתן יצא:
רא"ש ד"ה דרוש ידרשנו. וכופין אותו להביאן. לכאורה קשה דאדרבה איפכא תנינא בערכין (כא) חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותן ועי' תוספות ר"ה (ו) ד"ה יקריב. ואולי כוונתו לאפוקי עולות ושלמים דאין כופין אותו שידור להביאן והוא כפרש"י בר"ה: