1
גמרא אלא מעתה יביא אדם חטאת חלב ע"ח שכן כו'. נראה דר"ל משום דכתיב בפ' שלח תורה אחת כו' לעושה בשגגה ונדרוש בין פקחת ובין שוטה. ומשני אי דאכלה כשהיא שוטה כו'. ר"ל דאין סברא שיחייבה הכתוב על עשייתה בהיותה שוטה דבשלמא זבה ויולדת קרבנן איננו בא על מעשיהן. ואינו אלא להתירה בקדשים. ואין לומר דבא הכתוב לרבות שתביא הקרבן בזמן שטותה (כמו זבה ויולדת) על מה שעברה בהיותה פקחת. משום דבקרא כתיב תורה אחת כו' לעושה דמשמע לרבות לכל העושין דוקא:
2
ר"ן ד"ה גופא. בהמה שנמצאת מירושלים כו'. כצ"ל:
3
רא"ש ד"ה המקריב. אלמא מחשבת המקריב כו'. כצ"ל: