ר"ן ד"ה ותנא במתניתין תלת דיני. א"נ טעמא דר"י כו' דחי אימרא קאמר וכן בשארא. והקשה התוי"ט עצים מאי חיים שייך בהו ועי' לקמן מ"ד בדבריו ד"ה ר"י מתיר (הא') אבל לדבריו שם יקשה הא פיגול ונותר ג"כ ממשיים. ול"נ דחיים יאמר ג"כ על הבריות כמו עד חיותם (יהושע ה) ע"ש בביאור ועי' בברכות (נ ב) תד"ה מודים דכלי שלם נקרא גם כן חי ולכן גם על עץ שייך לומר כן מפני שמתקיים זמן ארוך אפילו בתלוש טרם ירקב משא"כ בשר כמו שאמר אנטונינוס (סנהדרין צא ב) אפשר חתיכה של בשר עומדת ג"י בל"מ ואינה מסרחת. ומה שנקרא בלשון חז"ל (וכן בארמית) בשר חי קודם שנתבשל זהו ע"ד השאלה והרחבת הלשון עמש"כ לקמן (מט) וענ"ל דבר"ן ט"ס וצ"ל משום דבלא כ"ף חי קרבן קאמר. כי לא בא לתרץ רק קרבן עולה כו' שהזכיר בואם תקשה עלי אבל אימרא כו' וכן מנחה אין שמן מורה על שם איסור כי גם מתנה נקרא מנחה כמו מנחה לעשו אחיו וכיוצא אך ק"ק ממזבח דלא מצאנוהו אלא על הקרבת קרבן עליו ואולי משותף הוא גם למקום ששוחטין בו חולין כמו שם בית המטבחים ובמקרא הכינו לבניו מטבח:
ר"ן ד"ה כאישים. כשלהבות כו'. לכאורה קשה מהא דאיתא בביצה (לט) במשנה דשלהבת של הקדש אין מועלין בה. ואולי משום דמדרבנן מיהא אסור ענ"ל דשם איירי בשלהבת לחוד אבל כשהיא קשורה בגחלת מועלין בה כדמחלק שם לענין הוצאת שבת וכ"כ הט"ז ביו"ד סימן קמ"ב לענין שלהבת עבודת כוכבים:
ר"ן ד"ה אלא ר"י. גבי מוציא את אשתו משום איילונית. כ"נ דצ"ל ע"ש:
בא"ד אפ"ה בעי לאוקמי כר"י דאיירי בה כו'. לכאורה אדרבה הא מקשה מדסיפא ר"י רישא לאו ר"י. וי"ל דלא מקשה כן אלא על הא דאפקה מר"מ דסתמי מתני' כוותיה (וגם בר פלוגתיה דר"י הוא) אבל אם נצטרך לאוקמה כתנא אחר יותר טוב לאוקמה כתנא דאיירי בה אפילו בדוחק ובזה לא נצטרך לדברי התוס' במגילה (יט ב) ד"ה ודלמא. וכן א"ש פרש"י שם (ריש דף כ) מהצ"ע של המהרש"א. דהא כדאיתא כו' דמשני שם אינו רק בכדי לאוקמי כר"י דאיירי בה:
רא"ש ד"ה אלא ר"י היא. דהוא בר פלוגתיה דר"מ. קשה דלא שייך לומר כן אלא היכא דלא נזכר בר פלוגתיה בשם אבל בזה מפורש בשמו ר"ח ב"ג: