במשנה מדשן את השאר. מה שפי' הרע"ב דנותן שמן חדש ופתילה חדשה. וכ"כ לקמן. קשה דהא לעיל תנן וארבעה כלים בידם. ואם איתא יתוסף עוד כלי עם השמן. (ומלשון תשובת הרשב"א סימן ע"ט בסופה הביאה התוי"ט לקמן רפ"ו מוכח דמפרש דבהכוז היה השמן החדש). ולעד"נ שעתה לא היה רק מדשנן. ולערב בהגעת זמן הדלקתן אז מביא השמן והפתילות ונותנין לתוכן ומדליקן. וק"ק מדוע לא שנה סדר בין הערבים ועיין היטב פירוש הרשב"א במתניתין דרפ"ו שהביאו שם התוי"ט. גם ק"ל דהא לצורך הדישון היו בזיכין קטנים שבהם חותה את האפר כדפרש"י בפ' תרומה על ומחתותיה. ואמאי לא חשיב להו בהכלים שמכניסים. ואולי שהן היו מונחים תמיד בהיכל אצל המנורה:
ומש"כ דקודם שמת שמעון הצדיק לא היה מדשן אלא הנר הראשון ואע"ג דכתיב כו' דאין הטבה פחות משנים הכי עדיף טפי כו'. ק"ל דהרי יכולין לתקן שניהם שלא ייטיבו מעיקרא רק ד' נרות:
ומש"כ ולכך נמי מדליקה אם מצאה כבויה קודם שחיטת התמיד כיון שצריך כו'. תמוה דהא הוא עצמו פירש לקמן רפ"ו דאפי' אם מדליקה עכשיו ואחר זריקת התמיד מצאה עדיין דולקת מכבה ומדשנה ומדליקה. א"כ מה תועלת יש בהדלקותה עתה. ועוד דאין טע"ז מספיק על הדלקת נר המזרחי עכשיו ג"כ. וטעמא דלעיל כדי שיהא ניכר יפה ההפסק כו' הוא יפה ומספיק לשתיהן:
שם בתוי"ט ד"ה ומניח. והא דהטבה ראשונה קודמת לדם התמיד לרבנן כו'. תמוה דהא לרבנן דם התמיד קודם אפילו להטבת ה' נרות כמש"כ לעיל בדבור הסמוך בסופו ולקמן בדבור זה:
ומש"כ מדלא אמרינן דהעלאת אברים נמי תהא מפסקת כו'. הן מסדר המשנה משמע דגם היא היתה קודם הטבת ב' נרות דבספ"ד תנן העלתם ואח"כ ברפ"ו תנא דישונם. וכ"ה מפורש בתשובת הרשב"א סי' ע"ט וז"ל שם והרי לא"ש ששחיטת התמיד כו' והעלאת אברים לכבש הכל היה מפסיק בין הטבת ה' נרות להטבת ב' נרות. וכן עוד שם בהעתיקו פי' המפרש שכתב לו השואל כתב ואחר זריקתו והעלאת אברים לכבש חוזר ומכבה כו' כדי שתהא ההפסקה ניכרת. שוב התבוננתי דכוונת התוי"ט על העלאתם מן הכבש למזבח כי כן קוראן העלאה סתם ג"כ לקמן פ"ז מ"ב בשם הרמב"ם. אך מ"מ דבריו תמוהים דהא ביומא (ל"ג) ילפינן דקטורת קודמת לאברים ונרות קודמין לקטורת ע"ש וא"כ איך יתכן שתוקדם הקטרת אברים לגמר הנרות:
שם ד"ה ומטיב. למה תלה טעם כו' במה שממנו מדליק כו' שאינו מפורש והניח העיקר המפורש כו'. מל' הרע"ב משמע דעיקר קרא דתמיד להכי הוא דאתא דא"ת קבע נר אחד להדליק ממנו שאר נרות:
בא"ד חמישית מי דחקו לומר כו' אפי' מצא דולק יכבנו כו'. קושיא זו איננה לפירוש הרע"ב שהרי לא פירש לקמן רפ"ו דאע"פ שנמצא דולק כו' מכבהו אלא אם כבה קודם בשעת הטבת ה' נרות והדליקו אז. והרי חזינן שאין הנס קיים: