גמרא הב"ע כגון שחטאו ששה שבטים כו'. נראה מדל"ק נמי או ז' אע"פ שאינן רובו ש"ק כדאמר לעיל (ג) מוכח דבזה לר"ש היו מביאין ח' פרים כדאמר לעיל בברייתא רש"א ז' שבטים שחטאו מביאין ז' פרים כו' ולא התנה שיהיו דוקא רוב הקהל וכן במתניתין אומר ח' פרים וקאי על ז' שבטים שהזכיר ר' יהודה והוא ודאי לא בעי שיהיו רוב הקהל לשיטת רש"י דא"ל גרירה לשאר השבטים לכאו"א פר אף בלא חטא אלא שבט א' ואין בו רוב הקהל דלא כשיטת הרמב"ם והרע"ב שכ' לעיל ודלא כפרש"י שכ' דאפי' בז"ש ואינן רובא לר"ש מביאין כולם פר אחד. אמת שרש"י פי' במתניתין וכגון דהוי רובן של ישראל אבל זה דוחק כיון שלא הוזכר תנאי זה במשנה: אבל גם בששה שבטים טעמא בעי לר"ש מדוע לא יביא כל שבט ושבט (ואפי' הן מיעוטו של קהל) כדתמהו התוס' ולולי דמסתפינא הייתי אומר דהגמרא דנקיט הב"ע כגון שחטאו ששה שבטים ל"ד נקיט אלא דר"ל שבט אחד דוקא ולא נקיט ו' אלא משום שיגרת לישן דרשב"א וגם הוא ל"ד נקיט ששה אלא ה"ה חד ולא נקיט ו' אלא לאפוקי מרובא ועי' לשון רש"י לעיל בסוף ע"א דמוכח ג"כ הכי וכן בכ"מ ברפי"ב מהלכות שגגות לדעת הרמב"ם ע"ש וכן בפיה"מ וברע"ב פי' או רובן דמתניתין היינו רוב מנין ישראל אע"פ שהוא ממיעוט מנין השבטים כו' ואע"ג דבירושלמי איתא על דברי רשב"א לא אמרו אלא ששה והן רובו הא חמשה אע"פ שהן רובו ה"א פטורין ש"ס דילן פליגא עליה בהא:
שם שחדשו דברים כו'. בגה"ש יש ט"ס וכצ"ל בגימט' טבול יום אל יכנס במחנה של לוים:
שם אלא יכול תהא נאכלת חטאת ללוים. עי' רש"א ובתו"כ הגי' חטאת זו: