גמרא זאת תורת העולה היא העולה הרי כו'. כצ"ל דמיעוט הג' הוא מהעולה הב' כמ"ש התוס' בזבחים (פד) ובנדה (מ) וכ"נ מפרש"י:
שם מאי ר"מ כו' דתניא הורו ועשו ר"מ פוטר כו'. לכאורה י"ל דפליגי בספיקת התוס' לעיל (ב) בד"ה בין שעשו או בספיקן שם בד"ה עד שיהא (בסה"ע) וי"ל דפסיקא ליה להש"ס משום דרשה לחד צד באופן שא"א שיפלגו בזה אבל י"ל דפליגי בפלוגתת רב וריו"ח דלעיל:
שם אר"פ דכ"ע יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור כו' מ"ס כו'. בפשוטו נראה דר"ל דרמ"ס אין ב"ד משלים לכן כולם פטורים הקהל דה"ל יחיד שעשה בהב"ד והב"ד דלא עשו רוב הקהל ע"פ ורבנן סברי ב"ד משלים לכן ב"ד חייבין ועי' בכ"מ שם הל"ב שכ' דהרמב"ם מפרש איפכא והלח"מ כ"ע שהוא פרש"י והוא כפי הגי' הישנה בדבריו עיין מהרש"א ותימה דא"כ אמאי מחייבי רבנן הציבור כיון דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור לכ"ע ונראה דגי' הרמב"ם היה דכ"ע יחיד שעשה בהב"ד חייב:
שם דתניא שבט שעשה בהוראת בית דינו כו'. מתניתין היא לקמן (ה) בשינוי לשון ושם ע"ב ברייתא:
שם ואב"א כגון שחטאו ששה כו' ומתניתין מני כו'. המהרש"א הגיה ומתניתא מני ולי הנ' להגיה וחכמים מני או ומאן חכמים כדלעיל:
שם אימור דשמעת ליה לר"ש כו' דא"כ לייתי כי השתא. כתובות (מה ב) ועמש"כ שם:
שם מיעוט בחלב שע"ג הקבה כו' מהו כו'. עמש"כ בשבת (עא) בס"ד:
ד"ה א"ד השתא נמי כי עשו בהוראה מיצטרפי. הס"ד ומה"ד
תד"ה אית ספרים ולא שביק רישא למינקט סיפא. לכאורה י"ל דניחא ליה להש"ס לאתויי מרובה על רובה:
תד"ה הורו ב"ד תימה כו' אלא חלב המכסה את הקרב וכן דם מא"ל. עי' לקמן (ז ב) ברש"י ד"ה הוא בחלב וד"ה והן בדם ובמש"כ שם:
תד"ה אלא צ"ע אי הוה מצי למיבעיא כו' אם מתו מיעוט וכו'. והא דמרובין ונתמעטו דלעיל יל"פ לא דמתו מקצתן כפרש"י אלא כגון שנתגדלו בינתיים מאותן שלא עשו (או אפילו עשו גם המה בקטנותן אין בעשייתן אז ולא כלום) וכן מ"ל כשבאו מח"ל אנשים בינתיים ונתיישבו בארץ אבל קשה דלקמן בס"פ אמרינן דאין מיתה בצבור: