א
גמרא והתניא אין פוסקין כו'. מה שנדפס בגליון דצ"ל והתנן נעלם ממנו התוס' שלפניו:
ב
גמ' שם מתניתין בבא לחוב בדמיהן עסקינן וכדתניא כו'. מה שהקשה בתור"ע (אות מ"ג) דלדעת התוס' לעיל (מו ב) בד"ה יש ע"כ מיירי בהנאת מחילת המלוה וא"כ מאי מקשה ליה אביי אפי' יש לו נמי והיינו מהך ברייתא כפרש"י דלמא היא מיירי בפסק בגוף החוב (כ"נ כוונתו) ולק"מ דע"כ רבה גופיה מוקי לה ג"כ בהנאת מחילה דאל"כ מאי מייתי מינה לפי' דמתניתין:
ג
רש"י ד"ה אינהו. מכור לו עד זמן שפסקו ביניהם. אינו ר"ל דבתוך הזמן לא יוכל לפרוע דזה היתר גמור אף לדידן כדלקמן (סז סע"א) בפירושו ושם ע"ב בד"ה באתרא דמסלקי ע"ש אלא דר"ל דמאותו זמן ואילך לא יוכל שוב לפדותו:
ד
רש"י ד"ה וחזר ולקחן. א"ל הרי מעותיך עשויות עלי בדמי כו'. נראה דצ"ל הרי חטיך כו':