גמרא ת"ש המוצא מעות בב"כ כו'. לעיל כ"א ב:
רש"י ד"ה עלה א'. גבי ערבה שנשרו כו'. תיוהא קחזינא הכא דגבי ערבה לא מצינו זה הלשון רק גבי הדס שם (לג) אבל לא גבי נשרו אלא גבי יבשו וגם לשון עלה א' לא מצינו שם ולכן נראה דכצ"ל גבי שיעור ערבה ג' בדי עלין לחין (והוא שם מד ב) וא"ד (היינו ר"ש שם) אפי' כו' וכ"ז הוא חד פירוש ור"ל דכוונת הגמרא על וא"ד או דכצ"ל גבי הדס שיבשו כו' ונשתיירו בה ג' בדי עלין לחין ויכוון לפי' הרא"ש שם במקצת דסגי עלה א' לכל בד ואף שהלשון דמביא הש"ס ליתא שם כבר הבאתי בס"ד בחדושי גיטין (פה א) דוגמאות הרבה כיו"ב וא"ד גבי ערבה אפי' עלה א' כו' ור"ל ואית דמפרשי ולפי' הא' דחקתו לישנא דתנן שבגמרא דשם גבי ערבה הוא מימרא דאמורא אבל על ברייתא שייך קצת לישנא דתנן כמש"כ התוס' בקדושין (מ) ובחולין (פז ב):
רש"י ד"ה פליגי רבנן עליה. בתרווייהו. נראה דל"ג רק פליגי רבנן עלי' או ל"פ ומן ואת"ל עד ואת"ל ל"ג כלל או כואית ספרים שכ' התוס':
תד"ה בטמון. וי"ל דהוי יאוש שלמ"ד כו'. לעד"נ דאפי' רבא מודה הכא דהתם אם הי' נודע לו שנאבדה ממנו הי' מתיאש מיד קודם שמצאה זה אבל הכא אפי' הי' נודע לו שמצאה זה הרי הוא איש הגון ויכריז ודו"ק: