גמרא א"ל רבנן לרבא הא א"ת רי"א כו'. צ"ל דס"ד דר"י אינו חולק אלא מפרש עתיו"ט פ"ג דבכורים מ"ו ובמש"כ שם בס"ד:
רש"י ד"ה עד זמן. והן הן ימי אדר. וכן לקמן כ' כל ימי ניסן ראש טלה מתחיל לעלות ואינו מדוייק דזה אינו אלא בראש אדר וז"א אלא בראש ניסן ובתוס' כ' בשמו דביום ראשון של אדר כו' וכן בפירושם בתחילת שבט וכן נכון:
גמרא בעינבי דכדום. וכן הביאו בערוך אבל התוס' בחולין (נח רע"ב) העתיקו דכרום בר':
תד"ה שדא. דבלא"ה מ"ל כו' הוה עבדא. משמע דאי זרע אספסתא ולא עבדא נותן לו שעורים לקויות וכ"מ לשון הגמרא ולכאורה היה מסתבר כיון דהתנה לזרוע אספסתא ולתת לו שערי הוה כאלו התנה בפירוש שיתן לו מן השוק אם לא שהיתה מכת מדינה ועי' גי' אחרת בזה להרמב"ם פ"ח מהל' שכירות הל"ז:
רש"י ד"ה לא יזרענה חטים. דאי בקבלנות כו'. ולשון הה"מ שם משמו אבל בקבלנות אפי' לזרעה שעורים יזרענה חטים משמע דכש"כ חטים יזרענה שעורים וכן לשון הרמ"א בסי' שכ"ד דבקבלנות יכול לשנות אפי' לדבר המכחיש ונ"ל דר"ל והוא יקח לו חטים מן השוק כמו דיוכל להובירה ולשלם במיטבא עי' ט"ז סי' שכ"ב ועי' בנ"י על הא דלעיל (קה) חטי דארעאי בעינא והטור שכ' שם דבקבלנות אינו יכול לשנות לדבר שהוא שוה פחות אפי' אם אינו מכחיש כ"כ נ"ל דר"ל אדעתא דיתן לו חלקו מאותו המין שזורע ול"פ אהדדי ולפלא בעיני שלא העירו האחרונים בזה ודע דמה שהקשה התוי"ט דבחכירות יאמר מפירות דקרקע שלי אני רוצה לק"מ לפי מה שהבאתי מהא דהובירה ומהנ"י גם ישובו בקבלנות אינו עולה להא דקדושין (מח ב) בדינר זה של כסף ונמצא של זהב דאינה מקודשת ע"ש: