אותו ואת בנו נוהג בין בארץ בין בחוצה כו': כבר ביאר לך בתחלת המאמר שאיסור אותו ואת בנו נוהג במוקדשין הוא מה שנאמר ומיום השמיני והלאה ירצה וגו' וסמוך לו ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד וידוע שאותו ואת בנו אם שחטו אותם שני בני אדם ביום אחד שהאחרון חייב מלקות ויודע הוא שמה שאמר בכל הענינים האלו חולין וקדשים רוצה לומר חולין וקדשים שהוא אחד הנשחטים חולין והשני קדשים: ומה שאמר מבפנים ובחוץ רוצה לומר ששחט אחד מהן תוך העזרה והשני חוץ לעזרה: ואחריו רוצה לומר ההקדמה והאחור כמה שאמר בכל ההלכה הזאת כגון זה שאמרו קדשים וחולין בחוץ ר"ל שאחד משניהן קדשים והוא הנשחט בתחלה בחוץ והאחד חולין אחריו בעזרה וכן תבין זה בכולם. ודע שאינו מסכים בכל הדברים הנאותים הנולדים בענין זה ולא זכר אותו ואת בנו אלא מפני שהן שוים ומקום השחיטה משונה אם יהיו משונה ומקום שחיטתן שוה בפנים או בחוץ ונשאר מן הדברים הנאותים האלו חולין וקדשים בחוץ ובפנים חולין וקדשים בפנים ובחוץ וקדשים וחולין בחוץ ובפנים וקדשים וחולין בפנים ובחוץ ודין כולם יתבאר לך אם תהיה זכור לד' עקרים האחד שאותו ואת בנו אם נשחט אחד מהן ונשאר השני והיה הנשאר ההוא קדשים הרי הוא מחוסר זמן ואינו מותר לשחיטה עד מחרת אותו היום והעובר ושחטו חייב מלקות משום אותו ואת בנו בין ששחטו בפנים או בחוץ לפי שאינו חייב כרת על שחיטתו מפני שאינו ראוי להקרב בפנים כמו שביארנו בפרק האחרון מזבחים והענין שחייבו מלקות אחד משום אותו ואת בנו ולא נתחייב שתי מלקיות לפי ששחט מחוסר זמן שנאמר ומיום השמיני והלאה ירצה הא קודם זמנו לא ירצה בפנים ר"ל שהקריב מחוסר זמן והמקריב מחוסר זמן אינו חייב עליו מלקות והעיקר בידינו לאו הבא מכלל עשה עשה כמו שביארנו בתחלת מכות והוא מה שאמר הנח למחוסר זמן שהכתוב נתקו לעשה והעיקר הב' שהשוחט קדשים בחוץ חייב כרת על מנת שיהא ראוי להקרב בפנים כמו שזכרנו בסוף זבחים והעיקר הג' שהשוחט חולין בפנים אסור לאוכלן לפי שחולין ששחטו בעזרה אסורה בהנאה כמו שביארנו בשני מקדשים אבל אינו חייב מלקות והעיקר הד' שכל מחוייב כרת לוקה כמו שביארנו בתחלת מכות וכשיעלו בידך ד' העיקרים האלה יתבארו לך כל המצות האלו שנאמר בהן דין הנשחטים והשוחטין וכן יתבאר לך דין המצות שגמרנו ענין חלוקם: