מ"ש רבינו ואם נפרץ מראשו פרצתו בד' עיין בב"י שכתב ז"ל וכ"כ ר"י בחי"ו ז"ל שאם הפרצה היא בראש המבוי בפתחו הכל מודים שאם הפרצה יותר מד"ט שפסולה ולא חילק ג"כ בין אם הוא בקרן זוית לאינו בקרן זוית ותימה שהוא נגד הגמרא ריש דף ו' דפריך מ"ש בצדו מעשר דאמרינן פתחא הוא מראשו נמי נימא פתחא הוא אמר ר"ה בריה דרב יהושע כגון שנפרץ בקרן זוית דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי ועוד יש לתמוה דמשמע דע"כ צ"ל דנפרץ שלא בקרן זוית אינו בד' כמ"ש התוס' שם בד"ה אחד זה ואחד זה בד' ז"ל אם נפרץ בראשו בקרן זוית דאל"כ ודאי לא פליג אדרב יודא דאמר לקמן מבוי שהוא רחב תשעה מרחיק ב' אמות ועושה פס ג' והשתא הוה פרצה ב' אמות אלא ודאי אף למ"ד מצידו בד"ט מודה דבראשו שלא בקרן זוית אינו בד"ט דדוקא מצדו משום דממעט בהליכה אמרו בד"ט אבל כשהפרצה בראשו לא ממעט בהליכה דלא שבקי פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא עכ"ל התוס' וא"כ מאחר שרבינו ורי"ו כתבו ההיא דרב יודא היאך כתבו סתם דפרצת מבוי בראשו בד"ט ומיהו על הרא"ש אין לתמוה למה השמיט דין דאם נפרץ מראשו דא"ל כו' ע"ש בב"י ולענ"ד נראה ליישב ולומר דה"ט דרבינו ורי"ו ס"ל דפרצה בראשו אפילו שלא בקרן זוית בד"ט משום דבראשו אין שם פתח עליו כיון דלא שבקי פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא אין שם פתח עליו אלא פרצה ומש"ה אם נפרץ ד"ט שהוא מקום רווח פוסל המבוי משא"כ מן הצד דאם נשאר פס ד' סמוך לראשו אזי אם נפרץ משם והלאה שם פתח עליו עד יתר מעשר אמות משום דעיילי ונפקי שמה לקצר דרכם וכמ"ש התוס' (והא דאם לא נשאר סמוך לראש ד"ט פוסל בג"ט ובראשו דוקא בד' ה"ט דמן הצד עיילי ונפקי שם בני אדם דרכם לקצר ומש"ה בעינן שלא ישאר ג"ט ואז אמרינן לבוד וכדפירש"י משא"כ בראשו ובלאה"נ צ"ל כך דא"כ קשה למה הצריכו בקרן זוית ד"ט אע"ג דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי וק"ל) ומה שמקשה הגמ' מ"ש נפרץ מראשו מנפרץ מצדו י"ל דלא פריך הכי אלא לרב חנן בר רבא דאמר מבוי שנפרץ מצדו בעשר ומדסתם וכתב סתמא משמע דס"ל דאפילו נפרץ מצדו בצד ראשו ולא נשאר כלום ובראש הפתח הוא סמוך לצדו מיד ברוב פעמים אע"ג דבכה"ג ג"כ אין שכיח לצאת וליכנס שמה כיון שמצדו בראשו יש פתחא רבה אפ"ה ס"ל בעשר משום דלא חילק כמ"ש וס"ל דלעולם שם פתח עליו וא"כ שפיר הקשה מ"ש ראשו מצדו ולדידיה דוקא הוצרך לאוקמא בנפרץ בקרן זוית תדע דאל"כ למה הקשה הגמרא מ"ש ראשו מצידו ולא פריך בקצרה ממה שאסור בנפרץ בראשו בד' הא שם פתח עליו וכדאמר רב יודא מרחיק ב' אמות ומעמיד פס כו' כמ"ש לעיל אלא ודאי זה לא קשה ליה בהחלט וכמ"ש בסמוך די"ל דדוקא כשתחלת עשייתו הוה פתוח ט"ו אמה והוא מראה נפשו שרוצה לסתום ולמעט האויר בכה"ג לא הוה פירצה משא"כ כאן שאדרבה מתחלה היה סתום ונפרץ ד"ט שם פרצה עליה כיון שאינו רגיל לכנוס ולצאת שמה וכמ"ש. ואע"ג דהגמרא העמידו אליבא דרב חנן בנפרץ בקרן זוית דוקא הא כתב הרא"ש ז"ל הרי"ף הביא דברי רבי אמי ורבי אסי ולא הביא דברי רב חני בר רבא ודברי רב הינא דפליגי במילתא דרבי אמי ורבי אסי ש"מ דלא ס"ל כוותיה אלא נקטינן למילתייהו דרבי אמי ורבי אסי כפשטא כו' ע"ש וב"י הביאו ופסק הרא"ש כהרי"ף. ורבינו פסק ג"כ כאוקימתא שאוקמא הגמ' ואליבא דר"ח דדוקא בקרן זוית ג"כ לא ס"ל כוותיה וק"ל. ואע"ג דהתוס' כתבו כן שם כנ"ל אפשר דלא כתבו כן אלא משום דאליבא דר' חנן הוצרך לאוקמינן דמיירי בקרן זוית וכמ"ש ומש"ה רצו התוס' ליתן טעם לדבריו וכתבו כן ג"כ אליבא דרב הונא בר פלוגתיה שם דכיון דנפרץ מראשו דאיירי ביה רב חנן ר"ל בקרן זוית א"כ ודאי רב הונא דפליג עמו ג"כ איירי מזה דאל"כ לא הוי לסתום רק לפרש. אבל לר' אמי ור' אסי אין צריך לאוקמי הכי וכמ"ש וא"ל מנ"ל לרבינו לפלוגי בהכי מאחר שלא מצינו ג"כ בהדיא בגמ' י"ל דס"ל דמאחר דרב הונא סתם דבריו וכתב אחד זה ואחד זה בד' וגם סברתם הוא דבראשו אין שם פתח עליו ומש"ה כ"כ. ואפשר דמש"ה לא כתבו הרא"ש משום דסמך אסברא וגם רי"ו כתב ז"ל בנפרץ מראש המבוי הכל מודים בפרצתו ביותר מד"ט פוסל. והא דכתב רי"ו יותר מד"ט הוא ג"כ דלא כמ"ש התוספות שם דף ו' בד"ה מצדו בעשר מראשו בד' ז"ל עשר אין פירושו כארבע דעשר כשל מטה וארבע כשל מעלה עכ"ל ש"מ דבארבעה פסול ואין צריך יותר מד"ט ומ"ש ב"י אח"ז ז"ל כתבו הגאונים דלא בקעי בה רבים היינו לומר שנפרץ למקום מטונף כו' תימה למה כ"כ בשם הגאונים הלא רש"י פי' כן בהדיא שם דף ע"א בד"ה מכלל דרב הונא כו' והגאונים מדברי רש"י למדו וק"ל: