עשר ספירות וכו'. פירוש כי מבשרי אחזה אלוה שהספירות הם עשר כי הכתוב אומר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו' הרי הכתוב מעיד כי בריאת שמים וחייליהם הם ע"י אצבעות שהם כנוי אל הספירות שהם היו כלי אומנותו של הקב"ה והאצבעות הם עשר א"כ נמצא שהספירות שבהם היתה בריאת העולם הם עשר והם ג"כ חמש כנגד חמש ה' ספירות כת"ר חכמ"ה חס"ד תפאר"ת נצח הם נוטים אל צד החסד שהוא אל צד הימין כי ת"ת אף שהוא קו האמצעי מ"מ עיקרו חסד כנודע שהוא נוטה יותר אל צד החסד אל ימין מבשמאל וחמש ספירות בינ"ה גבור"ה הו"ד יסו"ד מלכו"ת הם נוטים אל צד הדין אל שמאל כי בינה מתייחס לדין בבחינתה שנקראת פועל גבורות כי דינין מתערין ממנה ויסוד אף שהוא קו האמצעי מ"מ עיקר נטייתו לצד הגבורה כנודע אבל אמנם שלא תאמר שאין זה הכרח מאצבעות להיות עשר ספירות כי אדרבה כשתחשוב אצבעות ידים עם רגלים יהי כולם מגיעים למספר עשרים מה תאמר שעשר אצבעות שברגלים הם רק צל ומלבוש ודמיון אל עשר שבידים כי עשר שברגלים הם מרמזים אל עשר ספירות שבבריאה שהם צל ולבוש אל עשר שבאצילות ולעולם הם אינם אלא עשר ספירות א"כ נאמר שלעולם אינם אלא חמש וחמש השמאלים הם צל אל החמש הימינים או חוזר הדין ונאמר שהם עשרים, לכן בא לתרץ זה ואמר וברית יחיד מכוונת באמצע ר"ל כי מאחר שבין חמש לחמש מצינו יחוד ברית המייחדם נמצא שחמש הימינים וחמש השמאלים הם דבר אחד שכללם עשר ספירות מה שלא מצינו כן בין עשר שבידים לעשר שברגלים עד שיראה שהם ב' מערכות כל אחד מעשר וזו צל ולבוש לזו והמכריע בין חמש לחמש שמייחדם הוא ברית לשון מכריע בין אצבעות של ידים וברית מעור בין אצבעות שברגלים וברית הלשון היינו הלב שהוא באמצע בין ידים כי הלב שהוא חושב המחשבה הוא מוציא הדיבור מכח אל הפועל ע"י הלשון שהוא ג"כ באמצע הפה בין החיך והגרון על כן נקרא על שם הלשון וז"ש כמילת לשון כמילת המעור כי מילת הדיבור באה אל לשון ע"י הלב שהוא חושב מילת הדיבור תחילה ומעלה מלתו אח"כ על לשונו וכן עד"ז הברית מילה בו מצטייר תחילה טיפת העובר בכח והוא מוציא אח"כ הטיפה מכח אל הפועל ע"י הנוקבא שהיא מעור שלו מלשון כמער איש ולויות והוא ג"כ מלשון המערה מכלי אל כלי כי הזכר מערה השפעתו אל הנוקבא: