והרי היא כשאר נ"מ. עיין בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' ק"ו שכ' דהרב בעל הלבוש נתן בכאן מקום לטעות בדבריו שכ' וז"ל וטעמא דמלתא משום דקיי"ל יד אשה כיד בעלה לפיכך אם נתן לה אחר מתנה סתם מיד שזכתה בה אשה קנאה בעלה דידה כידו וכשמוסיף לומר ע"מ שאין לבעלך רשות בה מוציא הגוף מרשות הבעל אבל הפירות הם שלו כו' ומשמע מדבריו דאם נתן לה מתנה סתם הוי גם הגוף של בעלה דיד אשה כיד בעלה ולא דק כלל בזה כו' ע"ש. וכ' עוד בראובן שנתן שטח"ז לבתו כנהוג ושבק חיים ונטלה הבת חלקה ותבעה שבעלה יקח בחלקה קרקע והוא יאכל פירות כדין נכסי מלוג בכדי שיהיה לה זה יתר על כתובתה ופסקו הדיינים שמחוייב הבעל ליתן לה שטר על הקרן שיהי' לה כדין נכסי מלוג וכ' הוא ז"ל דיפה פסקו דאף אי נימא דהוי כמתנה שנתן לה אחר הרי דעת רוב הפוסקים דלא קנה הבעל לגמרי רק לפירות כמבואר בש"ע כאן ולעיל ס"ז וכן פסק בח"מ סי' רמ"ט ס"ג ובפרט בשטר ח"ז הנהוג דכבר הכריע רמ"א בפ"מ סי' רפ"א דדינו כירושה ובירושה כ"ע מודו דהוי נכסי מלוג ודייני דסמכי פסקו כן ע"ש:
נתבטלה המתנה. בגליון ש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב עיין בחו"מ סימן קי"א סעיף ד'):
תוך הבית. עבה"ט בשם ב"ש שכתב מיהו אפי' בנושאת ואומרת אתה נתת לי כו' ועי' בס' ישועות יעקב סק"ט שחולק עליו ע"ש:
ומכרו לפירות. עבה"ט ועיין בס' ישועות יעקב שכ' שהדין עם הב"ש בזה: