אסורה לכהן. עבה"ט מ"ש בשם הב"ש ואם היא נשואה לכהן תצא אע"ג דבזנתה כו' עד דאמרינן אשה בודקת ומזנה. ועיין בתשובת שבו"י ח"ג סי' קט"ו מה שתמה עליו בזה. ומ"ש עוד ואפשר אם שבוי' נשאת לישראל כו' וט"ז אוסר כו' עיין בתשובת נו"ב תניינא סי' כ"ט שכ' דעל טעם הט"ז יש לפקפק ולומר שאין לחוש להעראה דהרי עיקר טעם איסור השבוי' אף בדיעבד הוא משום דרוב כותים פרוצים בעריות. וכמו כן י"ל דהם גומרים תאוותם אבל שיפרוש באמצע קודם גמר ביאה לא שכיח וכאן שזו נמצאת בתולה לא חיישינן להעראה אך לדידי בלא"ה אסורה דמי מעיד שנמצאת בתולה בעלה והרי אשתו כגופו ואין עדותו מועיל כדלקמן סעיף ב' עכ"ד ועמ"ש לקמן שם:
מפני שהיא ספק זונה. עיין בס' שעה"מ פי"ט מהא"ב דין כ"ג שהביא בשם הרשד"ם סי' רל"ה שכפי מ"ש הריב"ש דכל כהנים בזה"ז כיון שאין להם כתב היחס אינם כהנים ודאים נראה דמותר לישא שבויי' דהוי ס"ס ספק אם הוא כהן או לא ואת"ל כהן שמא היא טהורה יעו"ש והוא ז"ל תמה עליו שהרי הו"ל ס"ס בתרי גופי וכל ס"ס בתרי גופי לא אמרי' כמ"ש בתשובת הרא"ם כו' ע"ש. ולכאורה בלא"ה היה יכול לתמוה עליו לפמ"ש הוא ז"ל שס להלן בדבר הסמוך בהשגתו על מהר"י הלוי (הובא לעיל סימן ו' ס"א סק"ה) דשבוי' לא מקרי ספק דמאחר שאסרו חכמים שבוי' מחמת ספק נטמאה חשיב כודאי. וצריך ב' ספקות מלבד הספק הראשון כו' וכמ"ש האו"ה גבי גבינות הכותים ע"ש א"כ היה יכול להקשות כן גם על הרשד"ם הנ"ל. ואפ"ל דלא רצה להקשות כן משום דאכתי היה דינו של הרשד"ם נכון בספק שבוי' דאיכא ב' ספיקות מלבד הספק הראשון אבל מטעם תרי גופי גם בספק שבוי' לא מהני ודוק. אמנם בעיקר דברי הרשד"ם הנ"ל כבר חלקו עליו בתשו' מהרי"ט וחוט השני ושאר תשובות כנזכר בבה"ט לעיל סימן ו' סק"ב ובפ"ח ובפ"ת שם:
ואפילו עבד. כתב בר"י יש שפירשו דוקא עבד ושפחה דליכא אלא פיסול יוחסין אבל גזלן וכיוצ' פסולין לעדות זו כעדות אשה שמת בעלה דלא הותר אלא גזלן דדבריהם וכן עיקר. שיטה מקובצת בשם הריטב"א וכ"כ בתשובת ח"צ סי' ק"ן ובס' יד אהרן ע"ש:
שאין אדם מעיד לעצמו. עיין תשובת נו"ב תניינא סימן כ"ט שכ' דהא דהוצרך המשנה ליתן טעם זה שאין אדם מעיד לעצמו שפירושו הוא כמ"ש השיטה מקובצת משום דאשתו כגופו והרי בלא"ה חיישינן שמא עיניו נתן בה כדלקמן סעיף ג' ובפרט שהיא אשתו האהובה לו י"ל לפי דמטעם עיניו נתן בה לא הוי אסרינן באשתו שהוא דיעבד (גם בתשובת רע"ק איגר סימן פ"ה מפרש כן ע"ש) ועוד י"ל לפי דמטעם עיניו נתן בה עכ"פ מהני עדותו שתוכל להנשא לכהן אחר כמ"ש בח"מ וב"ש שם אבל מטעם אשתו כגופו אין עדותו מועיל כלום ואפילו לאחר מותו אסורה להנש' לכהן אחר ולא עוד אלא אפילו באשת ישראל שנשבית עם בעלה והעיד בעלה שטהורה ומת. ג"כ נראה דאסורה להנש' לכהן ואע"פ שלדידיה לא היה נפקות' בעדותו שהרי אינו כהן מ"מ לפי פירושו של הש"מ דאשתו כגופו לא הועיל עדותו כלל עכ"ד ע"ש וע' עוד בתשובת רע"ק איגר סימן פ"ה מ"ש בזה:
ויש מקילין במסל"ת. בס' בר"י האריך בזה ולבסוף כתב וז"ל כבר כתבנו שהוא סברת הגאון שהוב' בחשובת הרא"ש כלל ל"ב וכ"כ ריא"ז. ובתשובת מהריק"ש סי' ל' הכריע כסברת הגאון וכן ראיתי להרדב"ז בתשובה כ"י (כעת הוא במודפסות חלק ה') סימן שני אלפים קנ"ו פסק כסברת הגאון וכתב דהכי נקטינן דדברי הגאונים דברי קבלה ועוד דבא"ז ובס' בשר ע"ג גחלים הביאו סברתו משמע דהלכת' היא ע"ש. גם בתשובת מהר"ם אלשקר סימן צ"ה פסק כן ע"ש. גם בתשובת כנסת יחזקאל ס"ס נ"ז הביא עובדא שהסכימו כל הרבנים וסמכו על דעת רב פלטוי גאון דישמעאל מסל"ת נאמן בשבויה ע"ש וכן הסכים בס' ישועות יעקב סק"ד ע"ש:
לעד מפי עד. עבה"ט מ"ש ובת' ח"צ התיר כו' ועיין בר"י שהאריך בזה ומסיק דהכי נקטי' דכשר דגם בכותי מסל"ת גדולי ישראל פסקו כסברת רב פלטוי גאון ואפי' תימא דיש לחוש לסברת הרא"ש מ"מ בעד מפי עד דיש מקום לו' דגם הרא"ש מודה ויש הוכחה מהש"ס (בכורות דף ל"ו) כדברי מהרש"ך והח"צ ז"ל הכי נקטי' ע"ש. וכן הסכים בספר ישועות יעקב סק"ה ע"ש. ומ"ש הבה"ט אשה מפי אחרים כו' נסתפק הראנ"ח כו' ע' בת' רע"ק איגר סימן צ"ב:
אבל לא להחמיר עח"מ כאן ולקמן סימן י"ז סל"ז וע' בת' נו"ב תניינא סימן י"ח לאחר שביאר שם לדחות דברי השב יעקב סימן ו' (שיובא לקמן סי' קע"ח ס"ג) כתב וז"ל וע"פ ב' הסגרות הללו מתורץ מה שהוקשה להח"מ בסי' י"ז ס"ק ע"ד דשם הכריע רמ"א להחמיר בכותי מסל"ת שבעלה חי שנאמן להכחיש כותי מסל"ת שמת ובסי' ז' ס"ב פסק דנאמן להקל ולא להחמיר ולפמ"ש ניחא דשם בסי' ז' האשה בחזקת היתר עומדת וע"י מה שנשבית אנחנו רוצים לאסרה ונאמן כותי מסל"ת שהיא טהורה וזה הכותי שמכחישו ואומר שנטמאה בא להוציאה מחזקתה לכן לא משגיחינן בדבריו כלל ועוד כיון שהאשה אומרת טהורה אני כותי אפי' מסל"ת בהכחשה לאו כלום הוא והרי הוא כאילו אינו ונשאר כותי המסל"ת שהיא טהורה ושרינן לה לכהונה אבל בסימן י"ז האשה בחזקת א"א היא וגם לבעלה יהבינן חזקת חיים והכותי המעיד שבעלה חי מוקים לה אחזקתה וגם היא עצמה אינה יודעת אם בעלה חי או מת ורק הכותי המל"ת שמת בא להוציאה מחזקת איסור להיתר ואף שהימנוהו רבנן היינו היכא שאין הכחשה נגדו אבל כיון שגם זה הכותי שאומר שהוא חי הוא ג"כ מסל"ת מוקמינן זה כנגד זה ונשארה א"א בחזקה הראשונה עכ"ל:
שהעיד לשבוי'. כתב בר"י ואם הם שני כהנים מעידים עליה נראה דהאחד יכול לישא אותה דומה למה שפסק מרן לקמן סימן י"ב ס"א דשני עדים המעידים שמת בעלה מותר אחד מהם לישא אותה ועמ"ש הרשד"ם א"ה סימן תשעים עכ"ד (לכאורה צ"ע עמ"ש בסתימות דמותר) הא כתב הרמ"א שם בהגה וי"א דאף בשנים בעל ירחיק מזה אך לפמ"ש שם בשם תשובת נו"ב א"ש) . וכתב עוד אם העיד כהן על שבויה והותרה על פיו לבעלה ואח"כ מת בעלה או שהעיד עליה ובאותו זמן היה העד נשוי אשה ואח"כ מתה אשתו נראה לישא אותה כמתבאר ממ"ש סימ' י"ב סעיף ג' וסי' ד' ע"ש:
ה"ז לא ישאנה. עיין בתשובת נו"ב תניינא סימן כ"ט שנסתפק אם זהו רק לכתחלה או אפילו דיעבד אם כנס שיוציא. והאריך קצת ומסיים שדין זה אינו מוחלט אצלי לא להיתר ולא לאיסור אף שדעתי כוטה יותר להיתר אכתי למעשה צריך תלמוד ובהגה מב"ה שם מבואר דכל עיקר ספיקו של אביו הגאון ז"ל הוא רק לסברת הרשב"א והב"ח אליבא דהרא"ש דס"ל בשליח שהביא גט ממה"י וכן עד א' שהעיד לאשה שמת בעלה אף אם נשאת לא תצא אבל לפסק הש"ע לקמן סימן י"ב י"א דאם כנס לא יוציא (וכן פסקו האחרונים שם ט"ז וח"מ וב"ש לית בזה ספיקא כלל ע"פ ועיין בתשובת רבינו עקיבא איגר ז"ל סימן פ"ה שכתב ע"ד הנו"ב הנ"ל דנעלם ממנו דהריטב"א ביבמות דף כ"ה הביא תוספתא מפורשת דאם נישאת למעיד בה לא תצא ע"ש:
לא ישאנה. עבה"ט מ"ש ואם יש עדים כו' אלא בא"י שהוא כהן כו' וכל זה הוא מלשון הב"ש ועיין בס' בר"י אות ט"ז שכתב דבת' ש"א שם צדד בזה והרב בנו בהגה שם כתב דכהאי עובדא אתא קמיה דהרב אביו ז"ל ואומר להם שאין להם תקנה אלא שילכו למקום שאין מכירין אותם ותלך האשה לב"ד ותאמר נשביתי וטהורה אני ותהא מותרת לבעלה. ובס' יד אהרן גמגם בזה דמאחר דבאותו מקום וכבר נתפרסם שנשבית אין לה תקנה והרי הרא"ש בכלל ל"ב לא כ' תיקן זה מוכח דכיון דכבר נודע לב"ד בבירור שנשבית שוב אין לה תקנה ללכת למקום אחר עכ"ד ואני אומר דמדברי הרא"ש אין ראיה דשאני נידון הראש דהבעל ידע שהיא שבויה ולא ידע שהיא טהורה ומה תועיל שתלך לאתרא דלא ידעינן לה הא בעלה ידע קודם אבל בנדון הרב ש"א בעלה ידע שהיא טהורה עכ"ד ועמ"ש בפ"ת לי"ד סימן ב' סק"ד ובסימן קכ"ז סק"ז ועמ"ש לקמן סימן קנ"ב:
יצא עליה קול. עבה"ט ומ"ש על דברי הב"ש לא הבנתי למה. עיין בספר הפלאה כתובות דף כ"ב כוונת דברי הב"ש בזה:
שבשבוי' הקילו. עבה"ט מ"ש אבל בא"א לא מקילין כו' וכן מבואר בב"ש כאן ובסימן קנ"ב ס" י"א ועיין בנ"צ מ"ש בזה:
שבא במצור. עבה"ט ומ"ש ולענין אם יכולים לברוח כו' עיין בס' קרבן נתננאל פ"ב דכתובות אות פ"ז שכתב על דברי הב"ש בזה דאינו נכון דהאי מחבואה מתיר הרא"ש מטעם ס"ס מה שאין כן בספק בורח' דלא הוי ס"ס המתהפך ע"כ נראה שלא להקל בזה דלא כב"ש ע"ש:
אפילו לבעלה ישראל. עיין בס' בר"י אות י"ז שהבי' דבתשובת הרדב"ז כ"י סי' ב' אלפים שי"ו תמה על מהרא"י סימן צ"ב שכתב לא ידענ' שום גאון שכתב כהרמב"ם דמותרת ובאמת הר"ן כתב בשם הגאונים כהרמב"ם והרב המגיד כתב שכן הכריחו האחרונים והם הרמב"ן והרשב"א והרא"ה והריטב"א וכן עיקר דלא חיישינן שמא נתרצית ומותרת לבעלה ישראל ומהרא"י לא ראה לא דברי הגאונים ולא דברי האחרונים עכ"ד:
ויש מקילין עבה"ט בשם ח"מ וב"ש שדחו דברו היש מקילין אלו מהלכה וכ"כ בתשו' נו"ב תניינא סימן כ"ד יובא לקמן ס"ק שאח"ז וכ"כ עוד שם בס"ס קמ"ב שאין לסמוך בזה על רמ"א במקום שכל האחרונים השיגוהו וכתב שם שאפילו הרמ"א לא סמך ע"ז רק בא"א שעזבה דת שכבר היתה א"א ואם אתה אוסרה על בעלה אתה נועל דלת תשובה לפניה אבל זו (בעובד' דידיה) שנשאת אחר שעזבה דת באיסור לכהן אפשר גם רע"א מודה שתצא ע"ש. ועיין בתשובת אא"ז פנים מאירות ח"א סי' מ"ב בתשובת הגאון מהר"י שם ובת' ברית אברהם סי' צ' אות ב' מזה:
עצמה. לעזוב דת עבה"ט בשם ב"ש ועיין בתשובת ב"ב תניינא סי' כ"ד שכתב ואמר שאלה אשה נשואה לאיש זה כמה שנים יצא מדתינו ועזבה דת והלכה לדת הישמעאלים והיתה שם לערך ז' שבועות אצל ישמעאל אחד ואח"כ חזרה לבית אביה ולבית בעלה והאשה והבעל רוצים לדור יחד כמקדם אם מותרת לו הנה לא דקדקת בשאלתך שכתבת שיצא מדתינו ועזבה דת ואם היה הדבר כן ודאי אסורה אפילו לבעלה ישראל כי היש מקילין שהביא רמ"א בסי' ז' סי"א סוף הגה ב' הודח' מכל האחרונים אבל לפי הנראה עדיין לא עזבה דת וא"כ זו היא נדרה לעזוב דת שהביא רמ"א דמותרת לבעלה ישראל והב"ש שם מחלק בין זמן מועט לזמן מרובה כבר כתבתי בגליון הש"ע שב"ש למד זה מדברי מהרי"ק ולא עיין שפיר כי שם מיירי באשת כהן דבזמן מרובה חשש לאונס כולי ולכן אם זו לא עזבה דת ולא נתברר עליה שעשתה מעשה ואין כאן רק ההבטחה לעזוב דת והיחוד ז' שבועות אם אחר חקירה עצומה תאמר שלא זינתה לדעתי היא מותרת לבעלה ישראל אמנם לחומר הענין ח"ו לסמוך עלי לחוד עד יסכימו שני גדולי הדור עכ"ל ועיין בתשובת חמדת שלמה סי' ה' שאלה כזו. ועיין עוד בתשובת מים רבים חאה"ע סימן אב"ג מענין כזה (וע' עוד בתשובת חתם סופר חאה"ע סי' כ"א וכ"ב:
תקיפה עבה"ט עד וכ"פ בתשובת כנ"י כולי ושם מסיים שכן הסכימו כל הרבנים דאף בזה"ז אסורה ע"ש וכן הסכים בס' ישועות יעקב ס"ק י"ד ע"ש:
ומסורה בידם. עבה"ט ועיין בתשובת שב יעקב סי' ה' שתי תשוב' מענין זה:
אבל אם נתייחדה. עיין מזה בתשובת הרדב"ז ח"ג סימן תפ"א באריכות:
עם כותים עבה"ט מ"ש בתשו' חו"י המליץ כולי ועמ"ש לקמן סי' כ"ב ס"ג ס"ק ב' מענין זה:
ואפילו יצא עליה קול עיין בתשובת רבינו עקיבא איגר סימן צ"ט בד"ה הראיה הב' שכתב דמסתימות הדברים משמע דאף בקלא דלא פסיק כן אף דהרמ"ח פסק דבסי' י"א דבעידי כיעור עם חדל"פ אסורה לבעלה מ"מ יחוד אינו בכלל הכיעור ע"ש עמ"ש לקמן סי' י"א ס"א סק"ח:
שלא נבעלה. עבה"ט מ"ש משמע אפילו אם עדים מעידים כו' ועיין בס' שעה"מ פ"י מה"א בקונ' חופת חתנים ס"ה הביא שם דברי מהר"א ששון סי' קע"ג שמדייק איפכ' מדברי הרמב"ם מדכתב שכל נשואה בחזקת בעולה נראה מבואר דמציאות הנישואין אין מחללין אלא בעינן בעילה ומ"ש אע"פ שנמצאת בתולה כלומר דחיישי' שמא הטה אבל היכא דאיכא עדים שלא זזה ידם אין לחוש. והרב המחבר ז"ל האריך הרבה בענין זה וכתב שדבר זה במחלוקת שנוי בין הראשונים ז"ל ולדינא יש לחוש לחומרא ע"ש היטב ובהגהת טעם המלך שם. ועמ"ש לקמן סימן מ"ו סעיף ה' סק"ד
על יבמה לשוק. עיין במל"מ פי"ט מהא"ב דין ה' דמתחילה עלה בדעתו דה"ה בכהן שבא על מצרית ואדומית שנית שהולד כשר שהרי הוא מצרי שלישי והיא נעשית זונה שהרי נבעלה לפסול לה ואם חזר הכהן ובא עליה ונתעברה הולד חלל שהרי נולד מפסולי כהונה. והדר פשיט ליה דשם זונה לא חל בפסולי קהל כו' ומסיים וז"ל הדין נראה נכון בעיני וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה גם עיקר הדין דהיינו כהן שבא על מצרית שנית שיהי' הבן כהן גמור לא מצאתיו מבואר עכ"ל. וכ' עוד דלכאורה משכחת לה נמי במי שכנס את יבמתו ואח"כ בא הוא או אחד מהאחין על הצרה דקי"ל בין לכונס בין לאחים ליכא כי אם עשה (וכדלקמן סימן קס"ב ס"א) וא"כ אם בא הכונס או אחד מהאחין על הצרה עשאה זונה דהא קי"ל דמאיסורי עשה הויא זונה והולד כשר ואם חזר ובא עליה הולד חלל אך ז"א למה דמבואר ביבמות דף ס"ט דבעינן זר אצלה מעיקרא ולפ"ז זה שבא על צרת כנוסתו לא היה זר אצלה מעיקרא שהרי קודם שיכנוס היתה ראויה לו וגם לשאר האחין וא"כ אינו עושה אותה זונה ע"ש. ועיין בס' שעה"מ פי"ח מהא"ב דין ג':
שבא על חלוצה. עבה"ט בשם תשובת הרא"ם ועיין בזה במל"מ פ"ה מהלכות יסודי התורה דין ב' ובהגהת מל"מ פי"ז מהא"ב דין ז':
חללים מדרבנן. עיין במל"מ פי"ט מהא"ב דין ח' שכ' וז"ל ודע שהנראה מדברי רבינו דלא אשכח חללה דרבנן אלא בבא על חלוצה מדלא כתב אלא זו וקשיא לו אמאי לא הביא מהמגרש את אשתו ואמר לה ה"א מגורשת ממני ואי את מותרת לכל דאמרינן זהו ריח הגט דפסול בכהונה (לעיל סי' ו' ס"א) ובגט בטל ואם מת מתייבמת ואם בא אחר וקידשה אין קידושין תופסין בה ואפ"ה פוסל לכהונה מדרבנן וא"כ הרי זו גרושה דרבנן ואם בא עליה כהן הולד חלל מדרבנן. ואם נאמר דס"ל דלא גזר חכמים אלא עליה שלא תינש' לכהן אבל לפסול זרעהלא גזרו לא ידעתי מאין הוציא דין זה והדין מצד עצמו תמוה דמאי שנא גבי חלוצה דכי היכא דגזרו עליה שלא תנשא לכהן גזרו על ולדה וגבי ריח הגט לא גזרו כי אם עליה ולא על ולדה והדבר צריך תלמוד. עוד משכחת לה גרושה דרבנן בממאנת דאם נתן לה גט אסור' לכהן (כדלעיל סימן הנ"ל ס"ב) ופשיטא דאיסורה מדרבנן. ותו איכא חרש שנשא פקחת וכן חרש שנשאת לפקח שקדושיהן מדרבנן (כדלקמן סי' מ"ד ס"א) ואם נתגרשו הוו גרושות מדרבנן ואפילו לכהן דומיא דקטנה כו' ע"ש:
וזרעו ממנה כשרים נראה דהיינו אפי' חזר ובא עליה ועיין במל"מ שם:
או ספק חלוצה. עב"ש סק"מ ועיין במל"מ פי"ז מהא"ב דין ז' שתמה על הרמ"א ז"ל בזה שהגיה או ספק חלוצה דהא הרמב"ם כתב בהדיא דהולד כשר ואם כוונתו היא לחוש לסברת הטור תמיהני דהא ספיקא דרבנן היא ופשיטא דהלכה כדברי המיקל ומה גם דמסתבר טעמי' והחכם בעל ב"ח חולק דאם נשא כו' ואלו הם דברים שאין הדעת סובלתן ובטי"ד סי' שע"ג ס"ב (בעל ב"ח עצמו) וז"ל חלל של דבריהם כגון שנולד מחלוצה אסור להטמא למתים ואם נולד מספק חלוצה הוי כהן גמור ע"כ ולא חילק שם בין נולד בנישואין לנולד ע"י זנות וכן עיקר ולדידי ע"ס הוא שנפל בטור והגירסא היא ספק חללה שהיא מה"ת ואפשר שהיה כתוב ח' לבד וסבר המדפיס שהוא חלוצה וטעה בזה ועיקר הגירסא הוא ספק חללה עכ"ד. גם בס' בר"י אות ך' הביא בשם הרב תוי"ט בהגהותיו (הנדפס בסוף חידושי הרשב"א כתיבת דפוס מיץ) שכ' דט"ס בטור וצ"ל כהן שבא על ספק זונה ודלא כרמ"א בהגהותיו שכתב ספק חלוצה עכ"ד ועיין בתשובת אא"ז פנים מאירות ח"ג סימן ו' מענין זה בס' אמתחת בנימין פ"ב דיבמות משנה ו':
וה"ה בחלל של דבריהם עח"מ וב"ש ובאה"ג דאם נטמא או נשא גרושה לוקה. וכ"כ במל"מ פי"ט מהא"ב דין י' והביא שם דהרב פרישה סי' זה של"ו לא כתב כן והוא ז"ל חולק עליו ע"ש:
שלא הוזהרו כשרות. עבה"ט והוא לשון הב"ש ס"ק מ"ג ועמ"ש לעיל סי' ו' סק"ב בשם בר"י מה שתמה על הרדב"ז וכזה יש לתמוה ג"כ על הב"ש כאן ויש לישב (עיין בתשובת נו"ב סי' ע' מ"ש לדחות קושית התוס' שילהי נדרים על ה"ר אליעזר ע"ש וצ"ע):